לרפואת: כל פצועי עמו ישראל, ובכללם צבי בן מרים שושנה
לעילוי נשמת: אברהם אלברטו בן שועה ז"ל
כאשר יעקב אבינו יצא מארץ ישראל לחרן, ושקעה השמש, הוא שכב על הארץ, וליקט אבנים כדי להניחן מסביב לראשו. ומסופר שהאבנים רבו ביניהן מי מביניהן תהיה מתחת לראשו של יעקב אבינו: זאת אומרת עלי יניח צדיק את ראשו, וזאת אומרת עלי יניח. ואז הפך אותן הקדוש ברוך הוא לאבן אחת[1].
האם האבנים צדקו בטענתן או שלא?
מצד אחד, היה צדק בדבריהן, שהרי בסופו של דבר הקדוש ברוך הוא הפך אותן לאבן אחת, כדי שאכן כל אחת מהן תהיה מתחת לראשו של יעקב אבינו. אך מאידך, הייתה טעות בדבריהן, שהרי כל אחת מהן טענה שרק היא תהיה מתחת לראשו של יעקב אבינו, ולא חברתה, ובסופו של דבר, כאשר הן הפכו לאבן אחת, כולן היו מתחת לראשו של יעקב אבינו.
וניתן לדייק את הטעות בדבריהן: "עלי יניח צדיק את ראשו", הן הקדימו את עצמן: "עלי", ורק אחר כך את "צדיק". לא זו הדרך, להקדים את עצמך לפני הצדיק. על מנת להתאחד, יש תחילה לקבל את המטרה הנשגבה, ורק אחר לבדוק כיצד אנו משתלבים בדרך כדי להגיע אליה.
[1] על פי פירוש רש"י על ספר בראשית פרק כח פסוק יא. ויש לעיין גם בפסוק יח.
