פרשת "כי תצא" – כל הפרדס

לרפואת: רניאל בן מזל בתוך שאר חולי ישראל, ולהצלחתו

לעילוי נשמת: מורי צפניה שלום בן רבי שמעון סאלם זצ"ל

משל[1] למלך ששכר פועלים נאמנים שיטפלו בפרדס הארמון, ובתום יום העבודה חילק להם המלך את שכרם. שאל המלך את אחד הפועלים היכן הוא עבד. השיב לו הפועל שהוא טיפל בפלפל, ובתגובה נתן לו המלך שכר הוגן של זהוב אחד. וכך שאל המלך את כל אחד מהעובדים היכן הוא עבד, ונתן לו בהתאם את שכרו: למי שטיפל בפרח לבן נתן חצי זהוב, למי שטיפל בעץ זית נתן 200 זוז, וכך הלאה. שאלו הפועלים את המלך מדוע הוא לא סיפר להם מלכתחילה מהו השכר עבור הטיפול בכל סוג של צמח, שהרי כך הם יכלו לבחור היכן כדאי להם לעבוד. השיב להם המלך, שמכיוון שהוא רצה שכל הפרדס שלו יטופל כראוי, ולא רק באופן חלקי, הוא העלים מהם את פרטי השכר, כדי שכלל הפרדס יטופל על ידי כלל הפועלים. והנמשל הוא שבורא עולם העלים את שכרן של המצוות על מנת שכל אחד יעשה את כל המצוות, ולא יבוא למצב שהוא יבחר "להשקיע" את מרצו רק במצוות, שעבור קיומן יש שכר גבוה, ולהימנע ח"ו מעשיית מצוות, שעבור קיומן יש שכר נמוך יותר.

ויותר מזה, בורא עולם פירט את שכרן של שתי מצוות[2]. האחת, חמורה שבחמורות, כיבוד אב ואם[3], שהיא קשה מאוד לקיום, והשניה קלה שבקלות, שילוח הקן[4], שבהינף יד מקיימים אותה, ולהן יש שכר זהה – אריכות ימים, שהוא השכר הגדול ביותר שניתן לקבל בעולם הזה[5]. ללא פירוט זה היינו עשויים להגיע למסקנה, שגם אם שכר המצוות אינו ידוע לנו, מסתבר שהשכר עבור מצווה, שקשה יותר לעשייה, יהיה גבוה יותר. והנה, התורה מפרטת שכר זהה גם למצווה שהיא חמורה שבחמורות וגם למצווה שהיא קלה שבקלות, והדבר מוביל אותנו להבנה ששכר המצוות הנו מעל להשגתנו[6].

וכאן יש לימוד זכות גדול על עם ישראל. נניח שאתה חושב שאתה וחבריך מקיימים יפה את כל המצוות. אבל, ייתכן מאוד שיש אדם אחר, שנראה פחות "מוצלח", אשר מקיים לפחות חלק מהמצוות באיכות גבוהה יותר. אל תשכח, בורא עולם מעוניין שיטפלו כראוי ובאיכות גבוהה בכל הפרדס שלו! ומכאן מגיעים לאהבת ישראל.

לימוד נוסף הוא שכדאי לא להסתפק בשיקולים של שכר ועונש בקיום המצוות, אלא לעשות את המצוות לשם שמיים, שהרי בורא עולם רוצה שיטפלו בכל הפרדס שלו, ולא שהפועלים יחשבו היכן טמון השכר הגדול יותר. כולנו עובדים בפרדס של בורא עולם, וזכות גדולה זו היא לנו.

[1] על פי מדרש דברים רבה פרשה ו,ב, ומפרשי המדרש.

[2] ואמנם, התורה פירטה שכר של אריכות ימים גם לגבי מי ששומר על משקלים נכונים במסחר (דברים פרק כה פסוק טו) וגם לגבי מזוזה (דברים פרק יא פסוק כא). וייתכן שהמדרש התכווין דווקא למצווה שהיא חמורה שבחמורות ולמצווה שהיא קלה שבקלות, ולא למצוות שביניהן. פירוש מהרז"ו על המדרש.

[3] שמות פרק כ פסוק יב.

[4] דברים פרק כב פסוק ז.

[5] מה עדיף, לקבל עושר גדול ו-40 שנה של חיים, או לא לקבל עושר ו-75 שנים של חיים?

[6] פירוש "אמרי יושר" על המדרש.