לרפואת: רות בת שרה גולדה בתוך שאר חולי ישראל. לרפואת קפאלה בן אמיטה, שמואל בן רחל, אפרים בן רחל ור' אייל מנשה בן סולטנה בתוך שאר חולי ישראל.
לעילוי נשמת: שרון רפאל (רפי) עמר ז"ל, לעילוי נשמת יגאל בן מרימה ז"ל, לעילוי נשמת חיים ז"ל בן עליזה, לעילוי נשמת מורי צפניה שלום בן רבי שמעון סאלם זצ"ל
בתחילת פרשת "ואתחנן" משה רבינו מתפלל לקדוש ברוך הוא כדי לזכות להיכנס לארץ ישראל ולראותה. הקדוש ברוך הוא מקבל חלק מבקשתו של משה רבינו, משה רבינו אכן יזכה לראות את ארץ ישראל, אבל לא להיכנס אליה[1]: "עלה ראש הפסגה ושא עיניך ימה וצפנה ותימנה ומזרחה וראה בעיניך כי לא תעבר את הירדן הזה".
מובן שעל מנת לראות את ארץ ישראל על משה רבינו להתבונן לכיוון צפון, מערב ודרום, אבל מדוע על משה רבינו להתבונן גם לכיוון מזרח? הרי משה רבינו ביקש לכאורה לראות את עבר הירדן המערבי, ואילו את עבר הירדן המזרחי משה רבינו כבר ראה?
משה רבינו זכה גם לראיה רוחנית של ארץ ישראל, וכן לראות את כל המאורעות שעתידין לארע לישראל עד שיחיו המתים[2]. ומבחינה זו יש צורך לראות את כל ארץ ישראל, כולל את החלק שכבר ראו אותו מבחינה גשמית, וזה מסביר מדוע משה רבינו הביט גם לעבר מזרח.
ובנוסף, אנו מוצאים שמיד לאחר מכן, משה רבינו מבדיל שלוש ערי מקלט (לרוצחים בשגגה) בעבר הירדן המזרחי[3]: "אז יבדיל משה שלש ערים בעבר הירדן מזרחה שמש". ואמנם, ערים אלו לא קלטו בפועל את הרוצחים בשגגה אלא רק לאחר שנקבעו גם ערי מקלט בעבר הירדן המערבי, לאחר הסתלקותו של משה רבינו, אולם משה רבינו נתן את נפשו על הדבר, ואמר: "מצוה שאפשר לקיימה אקיימנה"[4]. ואולי, דווקא ההתבוננות לעבר המקום שבו כבר נמצאים (במזרח), עוררה במשה רבינו למהר לעשות את מה שאפשרי: "מצוה שאפשר לקיימה אקיימנה".
וניתן ללמוד מכל זה עד כמה חשוב ונצרך לאדם לעשות טוב ככל יכולתו כבר עכשיו, ולא להמתין עד שיתמלאו כל מיני תנאים על מנת לעשות את הטוב בעתיד.
[1] דברים פרק ג פסוק כז.
[2] פירוש רש"י על ספר דברים פרק לד פסוק ב.
[3] דברים פרק ד פסוק מא.
[4] ראה בפירוש רש"י על הפסוק.
