סוכות – פרסום הניצחון

לרפואת: רות בת שרה גולדה בתוך שאר חולי ישראל. לרפואת רניאל בן מזל, שמואל בן רחל, אפרים בן רחל ור' אייל מנשה בן סולטנה בתוך שאר חולי ישראל.

לעילוי נשמת: כרים בן מוזלי, ישעיהו בן טובה, אהרון (אריק) ז"ל בן רחמים, שרון רפאל (רפי) עמר ז"ל, יגאל בן מרימה ז"ל חיים ז"ל בן עליזה, מורי צפניה שלום בן רבי שמעון סאלם זצ"ל

בחג הסוכות יש שבע מצוות שבהן שמחים לפני ה':  ארבעת המינים, סוכה, קורבן חגיגה, קורבן שמחה. גם קורבן חגיגה וגם קורבן שמחה הנם קורבנות שלמים, ואם כן מדוע צריך את שניהם, ולא די רק באחד מהם[1]?

משל לשני אנשים, שנכנסו לדין, ועדיין איננו יודעים מי יצא זכאי ומי יצא חייב, ורק הדיין עצמו יודע את האמת. כאשר אנו רואים מי שאוחז בידו כידון[2], ביציאתו מבית הדין, אנו יודעים שהוא זה שזכה בדינו, וניצח. וכך עם ישראל ואומות העולם באים לדין לפני בורא עולם בראש השנה וביום הכיפורים, ורק בורא עולם יודע מי ניצח בדינו. וכאשר אנו רואים את בני ישראל אוחזים בידיהם בסוכות את ארבעת המינים אנו יודעים שהם אלה שניצחו, וזכו בדינם.

ולכן, בחג הסוכות אנו נדרשים להקריב גם קורבן חגיגה, כנגד שמחת הניצחון של עם ישראל, וגם קורבן שמחה, כנגד שמחת פרסום הניצחון בעולם[3]. לא די בניצחון עצמו, אלא נדרש גם לפרסם אותו בעולם כדי שכולם ידעו מהי האמת ומהי הדרך הנכונה, ובכך יתקדש שם שמיים בעולם.

והרי, יש שנים, שבהם לכאורה אנו רואים שאומות העולם הם אלה שמצליחים יותר בעולם וגוברים לכאורה על עם ישראל? ייתכן, אבל זה אינו ניצחון של אומות העולם, אלא רק התגברות זמנית. גם כאשר עם ישראל נמצא בירידה, הוא אינו מאפשר לעצמו להפסיק מאמונתו ומביטחונו בבורא עולם, אלא הוא תמיד עובד כדי לתקן את עצמו, ולחזור בתשובה[4], ולכן זוכה להעלות ולנצח.

[1] מדרש ויקרא רבה פרשה ל,ב.

[2] יש מפרשים שזהו היה הסימן בעבר שמי שזכה בדינו אחז בכידון (פירוש מתנות כהונה על המדרש בשם הערוך). ויש עוד פירושים.

[3] פירוש עץ יוסף על המדרש.

[4] על פי מדרש ויקרא רבה פרשה כא,ד.