ישראלפרשת שבוע

לתור או לרגל?

במהלך השנה השניה של עם ישראל במדבר סיני, נשלחו שנים עשר אנשים על מנת לבדוק את המצב הביטחוני, הכלכלי והגיאוגרפי של ארץ ישראל[1]. וזאת, על מנת לבחון ולדעת כיצד יש לגשת למשימת כיבוש ארץ ישראל בצורה הטובה ביותר.

שנים עשר נשיאי שבטי ישראל נבחרו על מנת לבצע את המשימה, והם תרו את הארץ במשך ארבעים יום. כאשר חזרו הנשיאים למחנה ישראל, אמרו עשרה מהם, שאמנם ארץ ישראל היא ארץ זבת חלב ודבש, אולם יהיה בלתי אפשרי להילחם ולנצח את העמים החזקים שנמצאים בארץ ואת הענקים שבחברון. בנוסף לכך, אותם עשרה הנשיאים הוציאו דיבה רעה על הארץ, ואמרו עליה שהיא ארץ שאוכלת את יושביה. יש המסבירים[2] שכוונתם הייתה לומר, שפירות הארץ הם גדולים במיוחד ומתאימים רק לאנשים בעלי מזג גס, אבל שאר האנשים (הרגילים) לא יוכלו להתקיים שם. כלב בן יפונה, שהיה נשיא שבט יהודה, ויהושע בן נון, שהיה נשיא שבט אפרים, היו היחידים מבין שנים עשר הנשיאים, שטענו בפני העם, שבעזרת ה', יהיה לעם ישראל את הכוח לכבוש את הארץ, ושארץ ישראל היא באמת טובה מאוד מאוד.

רובו של עם ישראל, בסופו של דבר, קיבל את דעתם של עשרת הנשיאים, שהוציאו דיבה רעה על הארץ. ולכן, באותו לילה, לאחר שחזרו הנשיאים משליחותם, בכה עם ישראל למשפחותיו, ודרש שלא להיכנס לארץ ישראל. אותו לילה היה ליל ט' באב, והוא נקבע לעם ישראל כליל בכיה לדורות[3].

נהוג לכנות את חטא אי הנכונות ואי הרצון להיכנס לארץ ישראל בשם: "חטא המרגלים".

מעניין לגלות, שאם נבדוק את פרשת "שלח-לך", שהיא הפרשה העוסקת בחטא המרגלים, נראה שהשורש ר.ג.ל., בהטיותיו השונות, אינו מופיע בה. בתחילת הפרשה, כשמופיע הציווי על שליחת שנים עשר הנשיאים, הם מכונים דווקא בשם תיירים: "שלח-לך אנשים ויתרו את-ארץ כנען אשר-אני נתן לבני ישראל"[4]. אם כן, מדוע אנו מכנים את חטא זה בשם "חטא המרגלים"?

כנראה, שהתשובה היא, שעניין הריגול אמנם לא מופיע בפרשת "שלח-לך", אבל הוא כן מופיע בפרשת "דברים". בפרשת "דברים" משה רבינו מזכיר לעם ישראל, אחרי ארבעים שנה במדבר, לפני כניסתם לארץ ישראל, את חטא המרגלים: "ויפנו ויעלו ההרה ויבאו עד-נחל אשכל וירגלו אתה"[5].

עכשיו נותר לשאול מדוע בפרשת "שלח-לך" שנים עשר הנשיאים מכונים בשם תיירים, ואילו בפרשת "דברים" מכונים עשרת הנשיאים, שהוציאו דיבה רעה על הארץ, בשם מרגלים?

על מנת לענות על כך, נתבונן בתדרוך (ובציווי) של משה רבנו לשנים עשר הנשיאים, לפני יציאתם למשימה. משה רבנו מצווה את הנשיאים לבדוק האם הארץ מגדלת פירות, האם יש בה ערים בצורות ומוקפות חומה, האם העם היושב בארץ חזק ועוד. בסוף דבריו, משה רבינו מצווה את המרגלים: "והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ"[6]. מדוע על הנשיאים היה להתחזק במיוחד דווקא בזמן לקיחת פירות הארץ?

בבדיחותא אפשר להסביר, שהפירות של פעם בארץ ישראל הם לא כמו הפירות של היום. פעם, היו דרושים שמונה אנשים על מנת לשאת אשכול ענבים אחד, והיה דרוש אדם אחד כדי לשאת רימון או תאנה[7]. כלומר, כדי לקיים את "ולקחתם מפרי הארץ", היה דרוש "והתחזקתם". היו דרושים למשימה אנשים חזקים, שיהיו מסוגלים לשאת את פירות הארץ הכבדים.

אולם, על פי פשט הדברים צריך להסביר, שהנשיאים נדרשו לסייר ולחקור ארץ, שיושבים בה אויבים של עם ישראל. ולכן, עליהם להיזהר לבל יבחינו בהם. החשש לחשיפה ילך ויגדל כאשר הנשיאים ייקחו עמם ראיות מן הארץ, דהיינו כשהם ייקחו עמהם מפירות ארץ ישראל. לכן, דרוש היה חיזוק מיוחד לנשיאים לבל יחששו (פן יחשפו) לקחת מפירות הארץ. נראה שבעל פירוש ה"חזקוני"[8] מפרש על דרך זו: היו צריכים חזוק לפי שהימים ימי בכורי ענבים והשומרים מצויים שם.

הרמב"ן מפרש את הטעם לחיזוק בצורה אחרת: שלא יפחדו בלקחם מפרי הארץ פן יכירו בהם שהם מרגלים. כלומר, על הנשיאים להרגיש חזקים בלקחם מפרי הארץ, ולא לחוש כמרגלים[9].

ויתכן גם, שפירושם של הרמב"ן ובעל ה"חזקוני" הוא אחד.

האם למעשה קיימו הנשיאים את ציוויו של משה רבנו, להיות חזקים, כאשר לקחו מפירות הארץ?

כפי שראינו לעיל, הנשיאים, בשובם למחנה, סיפרו לעם ישראל על מה שהם ראו בארץ ישראל. בסוף דבריהם הם אמרו לעם ישראל: "ושם ראינו את-הנפילים בני ענק מן-הנפלים ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם"[10]. "ונהי בעינינו כחגבים"- הנשיאים חשו עצמם כחגבים ליד הענקים, "וכן היינו בעיניהם"- גם בעיני הענקים היו הנשיאים כחגבים. אפשר להבין כי הנשיאים חשו עצמם כחגבים, אולם כיצד הם יכלו לדעת מה הענקים חושבים עליהם?

רש"י מפרש: שמענו[11] אומרים זה לזה: נמלים יש בכרמים כאנשים.

מה עשו עשרת הנשיאים בכרמים? יתכן, שהם היו שם על מנת לקחת מן הענבים[12], שהרי משה רבנו ציוה אותם לקחת מפירות הארץ. אולם, במקום להיות חזקים כפי שציווה אותם משה רבנו, הם חשו עצמם כחגבים וכנמלים.

ראיה לכך אפשר, אולי, להביא מפרשת "דברים". ראינו שהרמב"ן פירש את הטעם לחיזוק: שלא יפחדו בלקחם מפרי הארץ פן יכירו בהם שהם מרגלים. אולם, בפרשת "דברים" כתוב: "ויפנו ויעלו ההרה ויבאו עד-נחל אשכל וירגלו אתה"[13]. התורה מקשרת את עניין הריגול דווקא עם נחל אשכול. אולי, על מנת לומר לנו, שהנשיאים חשו כמרגלים דווקא בנחל אשכול[14], כי שם הם לקחו את אשכול הענבים[15]. דווקא בנקודה (בלקיחת הפירות) בה היו הנשיאים צריכים להתחזק ולהאמין, שהקדוש ברוך הוא יהיה בעזרתם וישמור עליהם, דווקא שם הם נכשלו וחשו עצמם כמרגלים.

אם כן, כיצד היו צריכים הנשיאים להרגיש, הרי בכל זאת אין זה נעים להסתובב ליד ענקים?

בפרשת "שלח-לך" הציווי לנשיאים היה: "שלח-לך אנשים ויתרו את-ארץ כנען". הנשיאים נדרשו להתנהג כתיירים. תייר, בדרך כלל, חש נינוח, שהרי הוא בחופשה. הוא מתנתק מן השגרה ומעיסוקיו הרגילים ומרשה לעצמו לחייך יותר, למהר פחות ולבזבז יותר. אבל, במקום להרגיש כתיירים חשו עצמם עשרת הנשיאים כמרגלים. כלומר, חשו באי נינוחות, בפחד ובדאגה.

לכן, החטא נקרא בשם "חטא המרגלים", שהרי עשרת הנשיאים נדרשו להתנהג כתיירים, ובפועל התנהגו כמרגלים. המרחק בין הריגול ובין התיירות היה האמונה והביטחון בקדוש ברוך הוא, בהבטחתו ובהשגחתו[16].

מעניין, שאנו נתקלים בשורש ת.ו.ר גם בסופה של פרשת "שלח-לך", לגבי מצוות ציצית. בפרשת ציצית מופיע הציווי: "והיה לכם לציצת וראיתם אתו וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אתם ולא-תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר-אתם זנים אחריהם"[17].

רש"י מפרש: ולא תתורו אחרי לבבכם, כמו: מתור הארץ (במדבר יג,כה). הלב והעינים הם מרגלים לגוף, מסרסים לו את העבירות, העין רואה והלב חומד והגוף עושה את העבירה.

שוב, כמו בתחילת פרשת "שלח-לך", אנו נתקלים בציווי שקשור לתיירות[18]. בתחילת פרשת "שלח לך" יש ציווי שמחייב את התיירות: "שלח לך אנשים ויתרו את ארץ כנען", ובסופה יש ציווי שאוסר את התיירות: "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר-אתם זנים אחריהם".

מה יעשה אדם, שעולות לו מחשבות רעות או הרהורים רעים? כמעט לכל אדם עולות, בתדירות מסוימת, מחשבות רעות בנוגע לעריות, שקרים, גניבות, נקימה ועוד, שנוגעים למשפחתו, לחבריו או לאנשים אחרים. מחשבות אלו עשויות, בצורות שונות, להשאיר רושם שלילי באדם. האם האדם יכול למנוע בעד מחשבות רעות שכאלה לעלות במוחו?

ניתן, אך קשה[19]. קשה לאדם (אך אפשרי!) לשלוט באופן תמידי על כל המחשבות, שעולות לו במוחו. נראה שהתורה לא אוסרת עלינו, שלא יעלו במוחנו מחשבות רעות כלל, אבל היא כן אוסרת עלינו לתור אחרי מחשבות אלו: "ולא-תתורו". אם כבר עלו מחשבות רעות במוחך – אל תרגיש נוח איתן! אל תימשך אחריהן! אל תרגיש כמו תייר איתן! הילחם בהן! תהיה מרגל![20]

מעניין שלפני הציווי: "ולא-תתורו", כתוב בתורה: "והיה לכם לציצת וראיתם אתו וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אתם". על פי הפשט, ראיית הציצית גורמת לנו לזכור את מצוות ה', וזכירת מצוות ה' גורמת לנו לעשותן. יש כאן מעבר מראיה לזכירה ומזכירה לעשיה. ראינו כי רש"י פירש לגבי הציווי "ולא תתורו": העין רואה והלב חומד והגוף עושה את העבירה. גם כאן יש מעבר דומה: מראייה לחמדה ומחמדה לעשייה. כלומר, לאדם יש אפשרות לראות, לחמוד ולעשות עבירות, או לראות, לזכור ולעשות מצוות. הכל תלוי במה שרואה האדם, וכיצד הוא נוהג עם היצר הטוב או הרע – האם הוא מתנהג עימם כתייר או כמרגל. ומשמע מכאן, שהציצית היא אחת מהמצוות, שעל ידיהן אנו אוזרים חיל להילחם נגד היצר הרע.

יוצא מכאן, שעל האדם לאמץ שתי גישות בחיים. עם היצר הרע – על האדם לנהוג כמו מרגל. עליו לדעת להילחם, להסתתר, לתחבל תחבולות וללמוד אומניות לחימה. אבל, עם ארץ ישראל (וגם עם היצר הטוב) – צריך האדם היהודי להרגיש בבית. זה הבית שלנו. וייתכן, שלא יזיק לנו לאמץ פה בארץ ישראל גם חלק ממנהגי התיירים, במינון מסוים: להרגיש בנוח בארצנו, להסתובב עם חיוך על הפנים ולדעת שבשביל ארץ ישראל צריך לפעמים גם להוציא כסף! [21] – לצורך השקעה, פיתוח, רכישת תוצרת מקומית וסיוע לזולת בפרנסה טובה.

[1]  ראה ספר במדבר פרק יג ופרק יד פסוקים א-י.

[2]  רמב"ן על ספר במדבר פרק יג פסוקים לב-לג.

[3]  מסכת תענית דף כט עמוד א.

[4]  במדבר פרק יג פסוק ב.

[5]  דברים פרק א פסוק כד.

[6]  במדבר פרק יג פסוק כ.

[7]  ראה רש"י על ספר במדבר פרק יג פסוק כג.

[8]   לרבינו חזקיה ב"ר מנוח.

[9] וכן הביא רבינו עובדיה ספורנו בפירושו: והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ, להחזיק בה, ואל תיראו שיתנו עיניהם בכם למרגלים.

[10] במדבר פרק יג פסוק לג.

[11] את הענקים.

[12] גם אם אין זה נכון, שהנשיאים לקחו את אשכול הענבים מאותם כרמים, הרי ברור, בכל אופן, שהנשיאים לא קיימו את ציוויו של משה רבינו להיות חזקים.

[13] דברים פרק א פסוק כד.

[14] רש"י (על ספר דברים א,כד) מבאר מדוע נקרא הנחל בשם "נחל אשכול": מגיד שנקרא על שם סופו.

[15] כפי שמפורש בפרשת "שלח-לך" (במדבר פרק יג פסוק כג): "ויבאו עד-נחל אשכל ויכרתו משם זמורה ואשכול  ענבים אחד וישאהו במוט בשנים ומן-הרמנים ומן התאנים".

[16] כך אפשר אולי להבין את עניינו של החטא מפירושו של הרמב"ן (על ספר במדבר פרק יג פסוק ב): וכן נראה עוד שהם שאלו ממשה נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ (דברים א,כב), והוא חפוש בדרכים ובענין הכבוש מלשון חפר אוכל (איוב לט,כט), וזה טעם "לפנינו", שילכו הם אחריהם על דרכם, כלשון וארון ברית ה' נוסע לפניהם (במדבר י,לג), אבל ה' צוה ויתורו את ארץ כנען, והוא כטעם ברירה כבאים לקנות דבר, מלשון לבד מאנשי התרים והסוחרים (דה"ב ט,יד) וכן אל (ה)ארץ אשר תרתי להם (יחזקאל כ,ו) וכן לתור להם מנוחה (במדבר י,ג), ועל כן צוה אותן משה לפרוט הטובה היא אם רעה וגו' השמנה היא אם רזה וגו' (במדבר יג,יט-כ), והכל לשמחם כי צבי היא לכל הארצות (יחזקאל כ,ו), ויעלו בה בחפץ גדול.

[17] במדבר פרק טו פסוק לט.

[18] ראה רש"י לעיל, שמפרש, שגם פה וגם בעניין שליחת שנים עשר הנשיאים, מדובר על אותה תיירות.

[19] ראה מסכת בבא בתרא דף קסד עמוד ב : אמר רב עמרם אמר רב שלש עבירות אין אדם ניצול מהן בכל יום הרהור עבירה… ומכל מקום, באמצעות עבודה קשה ניתן להשיג שיפורים בתחום זה, עד לביטולן של אותן מחשבות.

[20] ראה פלא יועץ, ערך "מחשבה" דיבור המתחיל: "וכבר אמרו רבותינו זכרונם לברכה".

[21]  שהרי, טבעו של התייר להוציא מעט יותר כסף ממה שהוא רגיל בדרך כלל.

מרעה טוב

יש לשמור על זכויות יוצרים, ולכן אין להעתיק או לצלם תכנים מספר זה ללא אישור בכתב מהמחבר. ניתן לצלם או להעתיק תכנים מספר זה, בכמות מוגבלת וסבירה, שלא לצרכים מסחריים אלא לצורך הפצת תורה, בכפוף לציון מקור התכנים, בבחינת אמירת דבר בשם אומרו. ניתן לשלוח התייחסויות, הערות והארות בנוגע לתכנים בספר "מרעה טוב" באמצעות עמוד צור קשר, או באמצעות טלפון: 0522951833.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Back to top button