נישואין ומשפחהפרשת שבוע

פרשת “ויגש” – לגעת בלב

השתלשלות הדברים מירידת אחי יוסף למצרים לשבור אוכל עד חזרתם למצרים יחד עם בנימין. כיצד יהודה מצליח לגעת בלבו של יוסף?

לרפואת: יוסף בן עזיזה בתוך שאר חולי ישראל

להצלחת: עם ישראל

השתלשלות הדברים מירידת אחי יוסף למצרים לשבור אוכל עד חזרתם למצרים יחד עם בנימין. כיצד יהודה מצליח לגעת בלבו של יוסף?

 תלאות רבות עברו יוסף ואחיו עד שהם זכו להתוודע זה לזה, לאחר שנים רבות[1] של ניתוק. כאשר החלו שבע שנות הרעב באו אחי יוסף למצרים על מנת לקנות תבואה. יוסף היה המשנה למלך פרעה, והוא היה האחראי הבלעדי על מכירת התבואה האצורה באסמי מצרים. כאשר פגש יוסף את אחיו[2] הוא האשימם בריגול, ואף שם אותם בבית המעצר. לבסוף, הוא הסכים לשלח אותם לביתם עם תבואה, אך הזהיר אותם שהם לא יוכלו עוד לקנות תבואה אם הם לא יביאו עמהם את בנימין, אחיהם הקטן. כמו כן, את שמעון, אחד האחים, הוא השאיר במצרים. כאשר חזרו האחים לביתם הם גילו בשקים, מלבד התבואה, גם את כספם, שאותו הם שילמו ליוסף עבור התבואה – דבר שגרם להם לחרדה.

האחים סיפרו לאביהם על מאסרו של שמעון, ועל כך שהם לא יוכלו עוד לקנות תבואה אם הם לא יורידו את בנימין למצרים. אולם, יעקב אבינו סירב בתוקף לשלוח את בנימין, בנו הקטן, למצרים. כאשר תמה התבואה, פנה יהודה, מנהיג האחים, לאביו ואמר לו כי מוטב לסכן את בנימין מאשר לגזור מוות ברעב על כל המשפחה. יהודה אף ערב לאביו כי יחזיר בשלום את בנימין, ויעקב אבינו קיבל את דבריו.

ואז ירדו שוב פעם האחים למצרים, הפעם עם בנימין, כדי לקנות תבואה ממצרים. כאשר הם הגיעו למצרים, הרגיעו אותם אנשי ביתו של יוסף, ואמרו להם שאל להם לחשוש מכך שכספם הוחזר להם. האחים אף הוזמנו לסעוד במחיצתו של יוסף, ושמעון אחיהם שוחרר. לאחר כל זאת, שולחו האחים לדרכם חזרה כשהם עמוסים בשקי תבואה. אולם, הם לא הספיקו להרחיק, ואנשיו של יוסף השיגו אותם והאשימו אותם בגניבת הגביע של יוסף. האחים טענו לחפותם, אולם הם לא ידעו כי יוסף ציווה על אנשיו להטמין את הגביע בשקו של בנימין. ואמנם, לאחר חיפוש מדוקדק בכל השקים של האחים נמצא הגביע בשקו של בנימין. האחים ידעו כי לא בנימין הוא זה שגנב את הגביע וכי התרחשה כאן תרמית, אך הם ראו בכך אות משמים שעליהם להיכנע ליוסף, ולכן כולם שבו למצרים. כאשר הם שבו למצרים הם נפלו לפני יוסף, ויהודה, מנהיג האחים, אמר ליוסף, שכעונש על תפיסת הגביע בשקו של בנימין, יהיו כל האחים עבדים ליוסף. אולם, יוסף סירב, והשיב שרק על החוטא להיענש, ולכן רק בנימין יהיה עבד, וכל שאר האחים יוכלו לחזור לבתיהם[3].

בנקודה זו מסתיימת פרשת “מקץ”. מכאן מתחילה פרשת “ויגש”, וזהו הפסוק הראשון שבה: “ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדני ידבר נא עבדך דבר באזני אדני ואל יחר אפך בעבדך כי כמוך כפרעה”[4]. בהמשך, מופיע מעין נאום של יהודה בפני יוסף, המשתרע על פני ששה עשר פסוקים, שבסופו יוסף כבר לא יכול להתאפק, והוא מתוודע אל אחיו. וכאן המקום לשאול מדוע גרמו דבריו של יהודה ליוסף להתוודע אל אחיו, הרי עד עכשיו הוא התאפק מלגלות את סודו במשך זמן כה רב?

התשובה היא שיהודה נגע ליוסף בלב, וכפי שמביא המדרש[5]:

“דבר אחר ויגש אליו יהודה וגו’. כתיב מים עמקים עצה בלב איש וגו’[6] (משלי כ,ה). לבאר עמקה מלאה צונן והיו מימיה צוננין ויפין, ולא היתה בריה יכולה לשתות הימנה, בא אחד וקשר חבל בחבל ונימה בנימה, משיחה במשיחה, ודלה הימנה ושתה. התחילו הכל דולין הימנה ושותין. כך לא זז יהודה משיב ליוסף דבר על דבר, עד שעמד על לבו”.

“ויגש אליו יהודה” – יהודה ניגש אל לבו של יוסף. ואין זה דבר פשוט. יוסף נחוש בדעתו להמשיך בתכניתו, ולהשאיר את בנימין במצרים. יוסף רואה בהתנכרות שלו מאחיו מטרה חשובה וטובה[7], ואין לו כוונה להתוודע לאחיו עד שהוא ישיג את מטרתו. האחים, מבחינתם, רואים את יוסף כשליט מצרי ערמומי ומרושע, שבאמצעות תחבולות הפיל אותם בפח והעליל עליהם עלילות – עלילת הריגול ועלילת גניבת הגביע. כיצד אפשר בכלל לדבר עם אדם שכזה?! המדרש המשיל את המצב הזה לבאר עמוקה, שאף אדם לא היה מסוגל להגיע אל המים הטובים, שהיו בקרקעיתה, מפני שלא היה חבל מספיק ארוך. וזהו הרי מצב בלתי אפשרי!

אולם, ליהודה הייתה את היכולת המופלאה, דווקא במצב הבלתי אפשרי הזה, לגעת בלבו של יוסף. דווקא כאשר הריחוק בין הצדדים היה כה גדול, הצליח יהודה בדבריו להביא לקירוב ולחום. המדרש המשיל את יכולתו של יהודה לאדם שלא התייאש, וקיבץ וקשר חבל לחבל עד שנוצר חבל מספיק ארוך כך שאפשר היה לדלות מים מן הבאר העמוקה.

לעיתים, לכל אחד מאתנו ישנה תחושה כי ישנם אנשים שפשוט אין סיכוי לגשת אליהם. אנחנו פשוט לא מתאימים. לכן, כדאי לחפש בני שיח אחרים. ולעיתים, ישנה תחושה, גם לגבי אנשים קרובים, שאתם אפשר לדבר על הרבה נושאים, שבכל זאת, ישנם תחומים מסוימים, שבהם אנו נתקלים אצלם בקיר אטום. בתחומים המסוימים ההם, פשוט אין לנו תקשורת והבנה גם עם האנשים הקרובים אלינו ביותר. כאשר מסתכלים על המצב באופן הזה, באמת נראה כאילו מדובר במצב אבוד. אבל, כאשר יש נכונות להשקיע ויש אמונה כי כל צעד הוא התקדמות – יש סיכוי לפתוח את המנעולים.

במדרש ראינו, כי היה אדם שלא התייאש וקיבץ וקשר חבל לחבל עד שנוצר חבל, שהיה מספיק ארוך על מנת להגיע לקרקעית הבאר. כאשר אותו אדם מצא את פיסת החבל הראשונה, המטרה הייתה עדיין מאוד רחוקה להשגה. וכך גם היה כאשר הוא מצא את פיסת החבל השניה, וקשר אותה לפיסת החבל הראשונה. וכך בוודאי היה גם כאשר הוא מצא את פיסות החבל השלישית והרביעית. ואם כן, אותו אדם יכל לשאול את עצמו: בשביל מה להתאמץ? שהרי עד כה הוא התאמץ לשווא, שהרי החבלים שהוא קשר זה לזה עדיין לא יצרו חבל מספיק ארוך, שיגיע אל המים. אבל, אותו אדם חשב בכיוון אחר: “נכון, עד כה לא הצלחתי. אבל, יש בי אמונה. אני מאמין שאני אמצא את הדרך לקשור מספיק חבלים כך שאוכל להגיע אל המים. וכאשר אני אצור חבל מספיק ארוך, כולם יוכלו ליהנות מפירות עמלי. לכולם תהיה אז את האפשרות לשאוב ולשתות מן המים הטובים שבבאר”.

וכך גם לגבי תקשורת. כאשר אנו לא מצפים דווקא לתוצאות מידיות, אלא מוכנים להשקיע ומאמינים שאפשר לשנות – אפשר להגיע להצלחות. אפשר לפתוח היום ומחר בחיוך. מחרתיים, כבר אפשר יהיה לחייך, ולברך ברכת שלום. וכך במשך כל השבוע שלאחר מכן. ואחר כך, כבר תגיע ההזדמנות לשאול שאלה, שתגרור שאלה נוספת וכך הלאה. כך קושרים חבל לחבל, ומגיעים ללבו של אדם.

יש לציין כי יהודה ידע לקבץ את החבלים הנכונים, וגם לקשור אותם בצורה טובה. המדרש מביא כי יהודה ניגש ליוסף בשלושה דרכים: מלחמה, פיוס ותפילה[8]. כלומר, יהודה כלל בדבריו מסרים רבים, ששילובם יחד יצר את הנגיעה בלבו של יוסף. כלפי חוץ, כיבד יהודה את יוסף, שהרי הוא המשנה למלך פרעה. אך בד בבד יהודה גם רמז ליוסף על חוסר ההגינות שלו בכך שהוא דרש שיביאו לו את בנימין, וכשבנימין כבר הגיע הוא לוקח אותו לעבד ואינו מוכן לקבל עבורו תמורה כספית. יהודה ציין בפני יוסף את הקשר המיוחד שבין יעקב ובין בנימין ועד כמה הנפשות שלהם קשורות זו בזו, ואף הציע להיות עבד במקומו של בנימין. ובנוסף, יהודה גם איים במלחמה באם יוסף יעמוד בסירובו. נמצא שהדרך אל לבו של אדם אינה תמיד חד גונית. לפעמים, די לעורר את רחמיו של האדם. לפעמים, די לעורר את פחדיו של האדם. לפעמים, די להשמיע את מה שהשומע אוהב לשמוע. ולפעמים, צריך לשלב  בחכמה בין כל אלה, ולהגיע לשילוב המנצח.

[1]  עשרים ושתים שנה. רש”י על בראשית פרק כח פסוק ז.

[2]  יוסף זיהה את אחיו, אך הם לא זיהו אותו.

[3]   בראשית פרקים מב-מד. הבאנו כאן רק חלק מן הדברים.

[4]   בראשית פרק מד פסוק יח.

[5]   בראשית רבה צג,ד.

[6]  מַיִם עֲמֻקִּים עֵצָה בְלֶב־אִישׁ וְאִישׁ תְּבוּנָה יִדְלֶנָּה (משלי פרק כ פסוק ה).

[7]  בה לא נעסוק במאמר זה. ראה רמב”ן על בראשית פרק מב פסוק ט ופירוש עץ יוסף על בראשית רבה פרשה

צג,ד בשם היפ”ת.

[8]  בראשית רבה פרשה צג,ו-ט.

הצג עוד

אדיריה פנחס

אין להעתיק או לצלם תכנים ללא אישור בכתב מהמחבר. ניתן לצלם בכמות מוגבלת וסבירה שלא לצורך מסחרי אלא אך ורק לצורך הפצת תורה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Back to top button