פרשת "מטות" – שכנוע לרעה, שכנוע לטובה

לרפואת: אברהם אלברטו בן מרים בתוך שאר חולי ישראל

מדוע צריך היה בלעם לשכנע את מדין ואת מואב שאין הם מסוגלים להילחם בישראל, הרי הם כבר ידעו זאת? לשכנע לטובה!

בפרשת "מטות" מסופר על נקמת ישראל במדין, אשר פעלו "בדבר בלעם" נגד ישראל. ומה הייתה עצתו של בלעם נגד ישראל? פירש רש"י[1]: בדבר בלעם. אמר להם: אפילו אתם מכניסין כל המונות שבעולם אין אתם יכולים להם, שמא מרובים אתם מן המצריים שהיו שש מאות רכב בחור, בואו ואשיאכם עצה, א-להיהם של אלו שונא זמה הוא וכו'. כלומר, בלעם הוא זה שיעץ למואב ולמדין להפקיר את בנותיהם על מנת להכשיל את ישראל בעריות, ועצתו אכן פגעה בישראל.

ויש להקשות על דבריו של בלעם. בלעם טען: "אפילו אתם מכניסין כל המונות שבעולם אין אתם יכולים להם". מדוע היה צריך בלעם לשכנע בדברים אלו את מואב ואת מדין, הרי כתוב במפורש שכאשר ראו מואב את נצחונם של ישראל על סיחון מלך האמורי ועל עוג מלך הבשן הם פחדו, וכפי שפירש רש"י[2] לגבי בלק מלך מואב: "אמר אלו שני מלכים שהיינו בטוחים עליהם לא עמדו בפניהם, אנו על אחת כמה וכמה, לפיכך: ויגר מואב". כלומר, המואבים[3] כבר פחדו מישראל והכירו בחוסר יכולתם להילחם בישראל, ואם כן מדוע היה צורך לשכנעם בדברים נוספים שאין הם מסוגלים להתמודד עם ישראל?

בנוסף, מדוע בלעם היה צריך לטעון: "שמא מרובים אתם מן המצריים שהיו שש מאות רכב בחור"? הרי מואב ראו את מפלתם של המלכים האדירים, סיחון ועוג, שהתרחשה רק לאחרונה, והם כבר פחדו מאוד מישראל, ואם כן מדוע היה צורך להזכיר להם את מפלתם של המצרים, שהתרחשה לפני כמעט 40 שנה?

וניתן לבאר כך. מואב ומדין אמנם פחדו מישראל, אבל הדרך מכאן ועד להפקרת בנותיהם לזנות הינה ארוכה, שכן אף אדם, גם אם הוא רשע, לא יפקיר בקלות את בתו לאיזו מטרה שהיא. ולכן, על מנת לשכנע את מדין ואת מואב להפקיר את בנותיהם לזנות הוסיף בלעם לטעון ש"אין ברירה" ושאין שום אפשרות אחרת להתמודד עם ישראל (וכבר ראו שגם אין יכולת לקללם), מלבד מלהכשילם בזנות.

כפי הנראה, עמי האזור היו נתונים תחת חסותם של סיחון מלך האמורי ועוג מלך הבשן[4], ואף היו משלמים להם מיסים. ולגבי סיחון מלך האמורי, נאמר שהוא אף כבש חלק מארץ מואב[5]. ולכן, יש להניח שכאשר ראו המואבים במפלתם של סיחון ושל עוג, הם אמנם פחדו מישראל, אבל מאידך ייתכן שהם שמחו לאידם של שני מלכים אלו, וייתכן ששמחה זו הקהתה במעט את שנאתם לישראל, שהרי הגיעה להם תועלת כלשהיא מישראל. ולכן, בלעם שכנע את מדין ומואב דווקא בכך שאין הם מרובים מהמצרים, ולא אמר להם שאין הם מרובים מעמיהם של סיחון ושל עוג, שכן עדיף היה מבחינתו להציג טיעון מוחלט נגד ישראל, שאין בו שום צד חיובי ביחס לישראל.

ומכאן ניתן ללמוד לצד החיובי. המואבים והמדינים השתכנעו להפקיר את בנותיהם מפני שהם הבינו לכאורה ממאורעות ההיסטוריה ש"אין ברירה" ושאין שום אפשרות אחרת לפגוע בעם ישראל. ולמרות שהם הזיקו בכך לעצמם הם השתכנעו לעשות מעשים שלא ייעשו על מנת לפגוע בישראל.

ולהבדיל, נוכל ללמוד מכך לדרך ההפוכה. אם נתבונן היטב ונבחן את המאורעות לאורך ההיסטוריה, נשתכנע שבאמת "אין ברירה" ושאין שום אפשרות אחרת להנהגת העולם, מלבד דרך ה', ולכן נבחר ללכת בה, ולמסור את נפשנו עליה.

ובאמת, אנו רואים רבים מעם ישראל שעושים מעשים נפלאים ויוצאי דופן בתחומים שונים של החיים. בלעם הרשע הצליח לשכנע לעשות מעשים רעים "יוצאים מן הכלל", ואילו עם ישראל משוכנע שדרך ה' היא האמת, ולכן הוא עושה מעשים טובים "יוצאים מן הכלל"!

[1] בפירושו על ספר במדבר פרק לא פסוק טז, עפ"י מסכת סנהדרין דף קו עמוד א ומדרש ספרי במדבר פיסקה קנז.

[2] בפירושו על ספר במדבר פרק כב פסוק ב.

[3] ויש להניח שגם המדינים פחדו מישראל, אם כי ייתכן שהם פחדו פחות (ראה ביאור שפתי חכמים על ספר במדבר

פרק לא פסוק ב אות כ).

[4] ראה פירוש רש"י על ספר במדבר פרק כא פסוק כג.

[5] במדבר פרק כא פסוק כו.