מועדיםתשובה ורצון

יום הכיפורים – חובת בקשת הסליחה

חלה חובה לבקש סליחה בערב יום הכיפורים. יש הטוענים שבקשת סליחה מתוך חובה אינה רצויה, אך טענתם אינה נכונה! ואדרבא, יש בכך חסד גדול עם הבריות. הכרה אנושית שיש השגחה עליונה שמנהלת את המציאות. השמחה והרצון יגיעו לאחר השגת הפיוס.

חלה חובה לבקש סליחה בערב יום הכיפורים. יש הטוענים שבקשת סליחה מתוך חובה אינה רצויה, אך טענתם אינה נכונה! ואדרבא, יש בכך חסד גדול עם הבריות. הכרה אנושית שיש השגחה עליונה שמנהלת את המציאות. השמחה והרצון יגיעו לאחר השגת הפיוס.

על פי ההלכה[1], חלה חובה על האדם לבקש סליחה מחברו בערב יום הכיפורים, וכך אמנם רבים מאוד נוהגים. ולפעמים נשמעת טענה, לפיה בקשת סליחה זו נחזית כמאולצת וכמלאכותית, וכמצוות אנשים מלומדה. ומוסיפים לטעון שאדרבא, בקשת סליחה זו עשויה לגרום דווקא להפחתת הרגישות במהלך השנה למנוע פגיעה איש בחברו, שהרי ניתן "להסתמך" על בקשת הסליחה ביום הכיפורים. האם אמנם אנשים כה רבים, שלעיתים אינם נמנעים מלפגוע זה בזה באופנים שונים במהלך השנה, יכולים כך פשוט לבקש סליחה זה מזה פעם אחת בשנה, ולפתוח דף חדש?!

ויש להסביר ולומר שעל פי האמת, טענה זו אינה נכונה כלל וכלל!

על פי ההלכה[2], וודאי שכאשר אדם פוגע בחברו עליו לבקש סליחה ולתקן את העוול שנעשה בהקדם האפשרי, ו"אין חובה" להמתין עד יום הכיפורים. אלא, שאם מסיבות שונות, לא התבקשה סליחה, חלה חובה על האדם לבקש סליחה בערב יום הכיפורים, ולא לדחות מעבר לכך את בקשת הסליחה. כלומר, בערב יום הכיפורים חלה חובה ב"כפייה" לבקש סליחה גם אם השתלשלות הדברים הטבעית בין בני האדם לא הבשילה לכדי מצב של פיוס והתרצות.

ואין ספק שיש בכך חסד גדול עם הבריות! הרי, בפסח אנו אוכלים מצות. האם באופן טבעי היינו חושבים לאכול מצות דווקא בפסח? לא. ואם כן, מדוע אנו אוכלים מצות בפסח? בשל ציווי ה'. בחג הסוכות אנו יוצאים מהבית ויושבים בסוכה. האם באופן טבעי היינו עושים זאת? לא, אנו עושים זאת רק בשל ציווי ה'. וכשם שבחג הפסח אוכלים מצות ובחג סוכות יושבים בסוכות, כך ביום הכיפורים מבקשים סליחה וחוזרים בתשובה. הכול מתוך ציווי וחובה. ונשתדל להמשיך ולבאר מדוע עשייה מתוך חובה אינה פוגמת בערך המעשה, ואינה מונעת את עשיית המעשה גם מתוך שמחה ומתוך רצון.

אם היינו מסתמכים רק על החושים ורק על הרגשות הטבעיים שלנו, אין ספק שהיינו מחמיצים הרבה תיקונים ומונעים הרבה התפייסויות. שהרי יש לא מעט מניעות להתפייסות: "לדעתי, הוא זה שצריך לבקש סליחה, ולא אני", "נכון, הוא צודק, אבל לא נעים לי לחזור בי ולבקש סליחה", "אין מחילה לעולם על מה שהוא עשה!", "אני מתרשם שלא אכפת לו מהריב שהיה, ולכן גם לי לא אכפת שהמצב יישאר כפי שהוא", "אני בכלל לא חושב שעשיתי משהו שאינו כשורה", ועוד. אבל, כאשר יש בריאה של מציאות ושל אווירה שיום הכיפורים הוא יום של סליחה, ממש בדומה לכך שבפסח אוכלים מצות ובסוכות יושבים בסוכה, גם אם הדברים נראים קצת מאולצים, אין ספק שמציאות זו מסירה הרבה מהמניעות להתפייסות והרבה מהחסמים הרגשיים לבקשת הסליחה.

וכך, גם כאשר עדיין לא הגענו להכרה אנושית שיש לבקש סליחה, או שעדיין לא הבשילו כל התנאים לפיוס באופן טבעי, אנו מבצעים זאת מפני שזו חובתנו כלפי שמיים. ויש בכך גם ביטוי להכרה עמוקה שלנו שיש השגחה עליונה, שמנהלת את המציאות, ולא בני האדם ושיקול דעתם. אני מבקש סליחה לא רק מפני שאני חושב שצריך לעשות זאת אלא מפני שיש ציווי מאת ה' לעשות זאת עכשיו. יש לי הכרה בכך שיש הנהלה עליונה מעל בני האדם, שמורה לנו את הדרך הנכונה בחיים. ה"היכנעות" לצו השמיימי אינה מפחיתה מערך בקשת הסליחה, אלא אדרבא מעניקה לה תוקף וחשיבות, כל עוד הדברים מתבצעים בצורה מכובדת.

בנוסף, בקשת סליחה בערב יום הכיפורים, כאשר המונים נוספים עושים זאת, מפחיתה את הבושה או את חוסר הנעימות לבקש סליחה, שהרי כולם מבקשים סליחה, וזוהי האווירה. וגם אם יוצא שבקשת הסליחה בתנאים כאלו אינה שלימה ומקיפה, מכל מקום, זוהי התחלה טובה. ולעיתים, כאשר קשה מאוד לתקן חטא ועוון בבת אחת, ואפשר לעשות זאת בשלבים. עכשיו, אנו סולחים 30%, בהמשך נוסיף 20%, עד שבסופו של דבר החטא והעוון יירקבו וייעלמו.

ונמצא שיש לנו הזדמנות אדירה בערב יום הכיפורים וסיוע שמיימי לתקן פגמים בין בני האדם, שאנו לא תמיד מסוגלים לתקנם באופן שגרתי. וחובה עלינו וזכות היא לנו לנצל את הזדמנות זו. ואמנם, לעיתים, ייתכן שבקשת הסליחה הינה מאולצת ואינה שלימה, אך לאחר השגת הפיוס בין בני האדם אין ספק שיתעוררו הרצון והשמחה על התיקון הגדול שנעשה.

[1] שו"ע אורח חיים סימן תרו. ובנוסף לבקשת הסליחה יש כמובן גם לתקן את המעוות, כגון להחזיר גזלה או אונאת

ממון. ובמאמר זה, לטובת הקיצור, נתרכז בעניין בקשת הסליחה.

[2] משנה ברורה אורח חיים סימן תרו אות א.

אדיריה פנחס

אין להעתיק או לצלם תכנים ללא אישור בכתב מהמחבר. ניתן לצלם בכמות מוגבלת וסבירה שלא לצורך מסחרי אלא אך ורק לצורך הפצת תורה

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אולי תתעניין במאמר
Close
Back to top button