פרשת שבועתורה תפילה ומעשים טובים

פרשת "בהעלתך" – לוותר על התאווה

מה הקשר בין זכירת הקישואים והאבטיחים ובין הדרישה לבשר? לוותר על התאווה ו"להסתפק" בהמון הדברים שמותרים וטובים לנו

בפרשת "בהעלתך" מובא שהאספסוף, דהיינו הערב רב, התאוו תאווה במדבר. הם הסיתו אחריהם גם את בני ישראל, וכך הם טענו: "מי יאכלנו בשר. זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם את הקשאים ואת האבטחים ואת החציר ואת הבצלים ואת השומים" .
ואכן, העם קיבל את מבוקשו – השלו, שהוא סוג של עוף.

וצריך לשאול, הרי האספסוף ובני ישראל ביקשו בשר: "מי יאכלנו בשר", אם כן מדוע צריך היה עם ישראל לומר: "זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם את הקשאים ואת האבטחים ואת החציר ואת הבצלים ואת השומים". מה הקשר בין זכירת הקישואים, האבטיחים וכו' ובין הדרישה לבשר? אם העם רצה בשר, היה הוא צריך לכאורה לומר: "זכרנו את העוף ואת הבהמה אשר נאכל במצרים"?!

ידוע, כי במן אפשר היה לטעום כל טעם שהוא – טעם של תפוח, עוגה, בשר וכו'. אולם, מעניין לגלות, שדווקא את טעמם של הקישואים, אבטיחים וכו' לא היה אפשר למצוא במן. ומדוע? משום שדברים אלו מזיקים למניקות. כלומר, מכיוון שיש בדברים אלו צד של היזק לאדם, מנע הקדוש ברוך הוא את דברים אלו מעם ישראל.

מכאן, אולי, נבין מדוע עם ישראל התאווה דווקא לקישואים, לאבטיחים וכו'. האדם נוטה להתאוות דווקא למה שאין לו או לדבר שאסור עליו. "מים גנובים ימתקו". כאשר יש ברשות האדם קישואים, אבטיחים וכו' – ירקות אלו מהנים אותו, אבל אין לו בהכרח תאווה מיוחדת אליהם. התאווה מתעוררת דווקא כשירקות אלו אינם בנמצא. ולכן העם הזכיר דווקא את ירקות אלו, ואולי גם על מנת להדגיש את החסרונות שיש לכאורה במן, שהוא חסר את טעמם של ירקות אלו. ואמנם, ירקות אלו עשויים להזיק, והעדר טעמם במן הוא לטובתנו, אבל כאשר מתאווים ורוצים להתלונן – אין זה שיקול מרכזי…

לכל אדם ישנן תאוות מסוימות, שמיוחדות לו. את חלקן הוא מכוון, את חלקן הוא מרסן, ועל חלקן הוא מתגבר כליל. אולם, לפעמים ישנן תאוות, הממשיכות לבעור באדם ואינן נותנות לו מנוחה במשך זמן רב. ואז, האדם עלול להגיע למסקנה מוטעית שהתורה בחלקה או אף כולה אינה רלוונטית לגביו. שהרי, נפשו תובעת בחוזקה צרכים מסוימים, שהם אסורים על פי התורה. אבל, אם האדם יתבונן ויבדוק אם הוא באמת זקוק לממש את אותה תאווה הוא יגלה פעמים רבות שלא, ושמדובר ביצר חולף, ואדרבא אותה תאווה רק תזיק לו. ואם האדם יחפש אם קיים "תחליף" מותר לתאווה האסורה – הוא יגלה וימצא שיש. נכון, לא תמיד הדברים המותרים יכולים להשביע בצורה מושלמת את אש התאווה, כפי שעושים זאת הדברים האסורים. אין להם ממש את אותו טעם, ריח או צורה. אולם, ודאי וודאי שהם יכולים להשביע את רובה ועיקרה של אותה אש, הבוערת בלבו של האדם.

ולכן כאשר "תופסת" את האדם תאווה רעה צריך לעצור ולהתבונן מעט, ולהגיע למסקנה שכדאי לוותר עליה, ו"להסתפק" בכל המון הדברים שמותרים וטובים לנו.

מרעה טוב

יש לשמור על זכויות יוצרים, ולכן אין להעתיק או לצלם תכנים מספר זה ללא אישור בכתב מהמחבר. ניתן לצלם או להעתיק תכנים מספר זה, בכמות מוגבלת וסבירה, שלא לצרכים מסחריים אלא לצורך הפצת תורה, בכפוף לציון מקור התכנים, בבחינת אמירת דבר בשם אומרו. ניתן לשלוח התייחסויות, הערות והארות בנוגע לתכנים בספר "מרעה טוב" באמצעות עמוד צור קשר, או באמצעות טלפון: 0522951833.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Back to top button