פרשת "בא" – מדוע לא היה די במכת החושך?

להצלחת: עם ישראל, חיילי צה"ל. לגאולה ולישועה לחטופים מעמו ישראל ולבני הערובה

לרפואת: הפצועים מעמו ישראל

המכה התשיעית, מכת החושך, נמשכה 3 ימים, ובמהלכה המצרים היו שרויים בחושך גמור ולא יכלו לזוז, ואילו לבני ישראל היה אור[1]. ויש לשאול, מדוע בני ישראל לא ניצלו את ההזדמנות של מכת החושך ויצאו ממצרים? ויותר מכך, הרי בני ישראל יכלו במהלך מכת החושך, שבה המצרים לא יכלו לזוז ממקומם, להרוג את המצרים, לפחות את הלוחמים שלהם, ובכך לסיים לכאורה סופית את פרק ההשתעבדות למצרים?

ולכאורה, היה אפשר להגיע ליציאת מצרים מבלי להזדקק למכת בכורות.

ניתן להשיב, שאמנם על פי המחשבה האנושית היה אפשר לכאורה להסתפק בתשע מכות, אבל על פי ההנהגה העליונה דרושות היו דווקא עשר מכות, כולל מכת בכורות. ומדוע? הקדוש ברוך הוא מנהיג את עולמו בסדר א-להי, ולא הכול מובן לבני האדם, אבל זוהי וודאי ההנהגה האמיתית היחידה, הטובה ביותר והנכונה ביותר, גם אם שכלנו מצומצם מכדי להבין אותה. ועל פי הנהגה זו דרושות דווקא עשר מכות, ודרושה מכת בכורות כדי לגלות בעולם עוד רובד מההנהגה השמיימית, וכן את חג הפסח.

ואנו, עם ישראל, חובתנו לקבל להיות מונהגים על פי הנהגה זו, שמובילה אותנו ואת העולם לעבר הטוב הנצחי.

[1] שמות פרק י פסוקים כא-כג.