מידות הנפש ומוסרפרשת שבוע

פרשת “בשלח” – שני סוגי רופאים

ניסיון מי מרה. מדוע צריך רופא אם אין מחלה? שני סוגי רופאים. הנהגה של הקדמת תרופה למכה והנהגה של הכאה וריפוי. הזדמנות לומר תודה.

לרפואת: יוסף בן עזיזה בתוך שאר חולי ישראל

לעילוי נשמת: ר' פנחס בן שמחה יהודית

ניסיון מי מרה. מדוע צריך רופא אם אין מחלה? שני סוגי רופאים. הנהגה של הקדמת תרופה למכה והנהגה של הכאה וריפוי. הזדמנות לומר תודה.

בפרשת “בשלח” מובא שנעשו לעם ישראל הרבה ניסים על טבעיים במהלך יציאת מצרים, עמוד ענן שהולך לפני העם ביום, עמוד אש שהולך לפני העם בלילה, וכמובן נס קריעת ים סוף. אולם, מיד לאחר קריעת ים סוף, עם ישראל הולך במדבר במשך שלושה ימים ולא מוצא מים. וגם כשסוף סוף, לאחר שלושה ימים, עם ישראל מוצא מים, הוא אינו יכול לשתותם משום שהם מרים. לפתע “נגמרו” הניסים. ואז העם פונה בתלונה למשה: “מה נשתה”[1]? בתגובה לתלונת העם, הקדוש ברוך הוא מראה למשה עץ, אותו משה רבינו משליך למים המרים, והמים מתמתקים. הניסים “חוזרים”. זהו ניסיון מי מרה.

ואז אומר הקדוש ברוך הוא[2]: “אם שמוע-תשמע לקול ה’ א-להיך והישר בעיניו תעשה והאזנת למצותיו ושמרת כל-חקיו כל-המחלה אשר-שמתי במצרים לא-אשים עליך כי אני ה’ רפאך“.

בדרך כלל, אדם פונה לרופא כאשר יש לו כאבים או שהוא חולה. אולם, הקדוש ברוך הוא אומר לנו, שאם נלך בדרכיו אזי יתקיים: “כל-המחלה אשר-שמתי במצרים לא-אשים עליך”. אם הקדוש ברוך הוא לא ישים עלינו את המכות, מדוע צריך להסביר: “כי אני ה’ רפאך”? אם אין מחלה – מדוע צריך רופא?

רש”י מביא שני פירושים.

הפירוש הראשון: “לא אשים עליך. ואם אשים הרי היא כלא הושמה, כי אני ה’ רפאך זהו מדרשו”. כלומר, ייתכן, שאמנם יבואו מחלות על עם ישראל, אולם הקדוש ברוך הוא מבטיח לרפאות אותנו ממחלות אלו לחלוטין אם נלך בדרכיו.

הפירוש השני שמביא רש”י על הפסוק הוא: “ולפי פשוטו: כי אני ה’ רפאך ומלמדך תורה ומצות למען תנצל מהם, כרופא הזה האומר לאדם: אל תאכל דבר זה פן יביאך לידי חולי זה, וכן הוא אומר: רפאות תהי לשרך (משלי ג,ח)”.כלומר, הקדוש ברוך הוא מקדים תרופה למכה. הקדוש ברוך הוא נתן לנו את התורה כדי שהיא תמנע מאתנו את המחלות והמכות. במקרה כזה הרופא לא מרפא את המחלה, אלא מונע אותה.

יש רופא שיכול לרפא מחלה בצורה כל כך טובה עד שלא מבחינים שפעם הייתה כאן מחלה. ויש רופא, שיודע להדריך ולייעץ (תזונה, זהירות וכו’) כך שהאדם לא יחלה מלכתחילה.

נראה באופן ברור, שהרופא מהסוג השני עדיף, מפני שהוא יודע למנוע את המחלות.

מכל מקום, נראה שהרבה אנשים נוטים להעריך יותר דווקא את הרופא מהסוג הראשון: “אל תשאל איזה רופא מצוין, הוא עשה אותי כמו חדש”.

כאשר אדם מרגיש את מה שחסר לו ואז הוא משלים את החיסרון, הוא יודע להעריך, מפני שהוא חש ומודע לפער שבין ה”אין”, שהיה, ובין ה”יש”, העכשווי. “הרופא הזה שווה” – יש לו ערך. אבל, כאשר יש לנו רופא מהסוג השני, שיודע להדריך למנוע מחלות, והכל תמיד בסדר, לא תמיד מרגישים, שיש לנו משהו. אנו עלולים לחשוב שהכול מובן מאליו.

אנו כמובן מעדיפים להקדים תרופה למכה מאשר לקבל מכה ולרפאותה. אולם, במציאות אנו נזקקים גם להנהגה של ההכאה והריפוי מפני שלא תמיד אנו זוכים לכך שערך הכרת הטובה ייקבע בלבותנו גם ללא צורך במכות ובמחלות.

ונראה שניסיון מי מרה בא על מנת ללמד את עם ישראל שמים מתוקים אינם דבר המובן מאליו, אלא דבר שצריך להעריך ולהודות עליו (וגם בימינו, שנים רבות עם גשמים מועטים לימדו אותנו לשמוח ולהודות על כל טיפת גשם). יש כאן הזדמנות לומר תודה.

[1]    שמות פרק טו פסוק כד.

[2]    שמות פרק טו פסוק כו.

הצג עוד

אדיריה פנחס

אין להעתיק או לצלם תכנים ללא אישור בכתב מהמחבר. ניתן לצלם בכמות מוגבלת וסבירה שלא לצורך מסחרי אלא אך ורק לצורך הפצת תורה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Back to top button