לרפואת: אפרים בן רחל בתוך שאר חולי ישראל
התורה מצווה אותנו למנות שופטים ושוטרים "בכל שעריך". השופטים הם אלה שפוסקים את הדין, והשוטרים הם אלה שאוכפים את העם לבצע את פסיקת השופטים. התורה מצווה עלינו למנות שופטים ושוטרים בכל מקום, על מנת שיישום התורה במציאות יהיה נגיש וזמין[1].
ובמדרש[2], חכמינו קשרו את ציוויי מינוי השופטים והשוטרים עם דברי שלמה המלך לגבי הנמלה[3]: "לך אל הנמלה עצל ראה דרכיה וחכם: אשר אין לה קצין שטר ומשל: תכין בקיץ לחמה אגרה בקציר מאכלה".
הנמלים אוגרות בחריצות מזון רב, למרות שמשך חייהן קצר, והן נזקקות רק למעט מזון. ואם כן, מדוע הן עמילות לאסוף מזון רב? בורא עולם טבע בהן את טבע זה, כדי שממנו ילמד האדם עד כמה צריך להתרחק מן הגזל. הנמלה אוגרת מזון רב כדי שלא להזדקק לחברותיה, וכך גם האדם צריך לחשב מראש את דרכיו כדי שלא יבוא לידי אפשרות של גניבה או גזלה. לימוד נוסף הוא שעל האדם לאגור עוד ועוד תורה ומעשים טובים בעולם הזה, ולא להסתפק במה שיש לו, כדי שיהיה לו די צידה לעולם הבא, כפי שהנמלה אוגרת מזון רב, שיישאר גם לאחר מותה. ומדהים שבורא עולם טבע את הטבע "המיותר" הזה בנמלה רק על מנת שהאדם יוכל להתבונן בדרכיה וללמוד ממנה[4].
ושלמה המלך אמר ברוח קדשו שהנמלה פועלת כך מבלי שיש מעליה שוטר ומושל, אלא רק מחמת הטבע שלה, שמתרחק מהגזל, ודבק באמת[5]. ואם כך פועלת הנמלה מבלי שיש מלך שמכריח אותה לעשות כך או מלמד אותה כיצד לנהוג, אזי על אחת כמה וכמה שצריך האדם לפעול כך, שהוא מחויב למנות עליו שופטים ושוטרים, ועליו להישמע להם. ואמנם, ייתכן שבהתחלה האדם יפעל מתוך מורא או מתוך אילוץ להישמע לדבריהם של השופט והשוטר, אך עם הזמן ההרגל ייעשה לטבע שני, ואז תגיע ההכרה שזו דרך האמת, ואז הוא יבוא לעשות מאהבה[6].
[1] על פי פירוש "חזקוני" על ספר דברים פרק טז פסוק יח.
[2] דברים רבה פרשה ה,ב.
[3] משלי פרק ו פסוקים ו-ח.
[4] פירוש מלבי"ם.
ואמנם, לאחר קבלת התורה, אנו צריכים ויכולים ללמוד את הזריזות הזו מהתורה, ואין צורך ללמוד מהנמלה (ראה מסכת עירובין דף ק עמוד ב). אבל, יש אנשים שיש בהם עצלות ללמוד, ועבורם הלימוד מטבע הנמלה קל יותר, ואולי זוהי כוונת שלמה המלך בדבריו בספר משלי. וראה בספר "בן יהוידע" שכתב שלאחר קבלת התורה אין זה נכון ללמוד מהנמלה מחשש שיבוא ללמוד גם את הדברים הלא טובים שבה, כגון לאסוף כסף רב, מבלי לעסוק תורה.
[5] מסכת חולין דף נז עמוד ב.
[6] ספר החינוך, מצווה תצא.
