פרשת "וזאת הברכה" – מי שברך

לרפואת: אברהם אלברטו בן מרים בתוך שאר חולי ישראל

השתלשלות הברכות והשפעים במשך הדורות. אנו נסמכים על הברכות, שייסדו אבותינו הקדושים בסייעתא דשמיא, וממשיכים לשלשל ולהוסיף עליהן, ובכך כוחנו והצלחתנו.

משה רבינו מברך את עם ישראל טרם מותו, ופותח במילים: "וזאת הברכה". ובמדרש[1] מבואר שאבותינו, אברהם יצחק ויעקב, וכן משה רבינו פתחו בברכותיהם בלשון, שבה סיים קודמם את ברכתו. וכך, מכיוון שיעקב אבינו סיים את ברכתו לבניו במילים: "וזאת אשר דבר להם אביהם"[2], כך משה רבינו בחר לפתוח את ברכתו במילים: "וזאת הברכה אשר ברך משה"[3].

ובמדרש כתוב שמכאן למדו את ההלכה[4], שאם שליח ציבור לא יכול להשלים את תפילת החזרה, אזי העומד תחתיו יתחיל מתחילת הברכה, שבה הפסיק השליח ציבור הראשון, ואין להתחיל את התפילה מחדש.

ויש כאן לימוד נפלא, שהברכות שעברו מדור לדור עד לידתו של עם ישראל, והשפע הרוחני שירד לעולם, לא באו בגדר של אחד במקום השני או אחד על חשבון השני, אלא אחד בתוספת לשני[5]. כל ברכה וכל שפע מתחברים לאלה שקדמו להם, מוסיפים עליהם ומשלימים אותם, עד שמתקבלים ברכות ושפעים, אשר כלולים בהם כוחותיהם וכוונותיהם של גדולי האומה. וכפי שכאשר יש אילוץ להחליף את שליח הציבור באמצע התפילה לא מתחילים את התפלה מראשיתה, אלא מסתמכים על מה שהתפלל השליח הציבור הראשון, ומוסיפים עליו, כך שמתקבלת תפילה שלימה, ללא מגרעות וללא תוספות.

ואולי, על בסיס דברים אלו, ניתן לבאר את הניסוח של הברכות הנפוצות בכל עם ישראל: "מי שברך אבותינו אברהם יצחק ויעקב הוא יברך את… ". אנו לא מתיימרים לברך משהו חדש לגמרי משלנו, שהרי מה כוחנו הגדול לברך? אלא אנו נסמכים על הברכות, שייסדו אבותינו הקדושים בסייעתא דשמיא, וממשיכים לשלשל ולהוסיף עליהן, ובכך כוחנו והצלחתנו.

[1] דברים רבה פרשה יא,א.

[2] בראשית פרק מט פסוק כח.

[3] דברים פרק לג פסוק א.

[4] שלחן ערוך או"ח סימן קכו סעיף ב.

[5] ראה פירוש "אשד הנחלים" על מדרש דברים רבה.