פרשת "יתרו" – שלח לחמך

לעילוי נשמת: דניס זינובייב ז"ל בן אנדריי ואירינה

לעילוי נשמת: הרב חיים שמחה ז"ל בן מרים רייזל

יתרו שמע על גאולתם של ישראל, ויצא ממדין אל המדבר יחד עם בתו, ציפורה, אשתו של משה רבינו, ויחד עם בניו של משה רבינו, כדי לפגוש את משה רבינו. משה רבינו יצא לקבל את פניו של יתרו יחד עם אהרון ובניו ורבים מעם ישראל, ובאותה שעה נתכבד יתרו בכבוד גדול. ובהמשך, אהרון וזקני ישראל באו לאכול לחם עם יתרו "לפני הא-להים", כאשר משה רבינו עמד ושימש לפניהם. ומכאן למדו שהנהנה מסעודה, שתלמידי חכמים מסובין בה, כאילו נהנה מזיו השכינה[1].

עשרות שנים לפני כן, משה רבינו ברח ממצרים למדין לאחר שהוא הרג נוגש מצרי, ושם הוא הושיע את בנותיו של יתרו מרועי הצאן המקומיים. כאשר בנותיו של יתרו מספרות לאביהן שאיש מצרי הושיע אותן (כך הן חשבו) אמר להן יתרו לקרוא לאותו מצרי על מנת שיאכל לחם, ובהמשך יתרו נתן למשה רבינו את ציפורה בתו לאשה[2].

ומכאן למדו חכמינו שעל האדם לעשות טוב וחסד לזולתו גם כאשר הוא חושב שהוא לא יפגוש יותר את אותו אחד, שעמו הוא עושה חסד, ולא יקבל ממנו שום תמורה לחסד שנעשה. וזאת מפני שהחסד שהוא עושה יחזור אליו בעתיד, והוא יקבל את שכרו בעולם הזה או בעולם הבא. וכך יתרו האכיל לחם את משה רבינו, שאותו הוא חשב לאיש מצרי, אשר לא סביר שהוא יראה אותו יותר. ולבסוף, לאחר עשרות שנים, החסד חזר אל יתרו, והוא זכה לאכול לחם יחד עם גדולי ישראל, בהשארת שכינה, וזכה להיות חתנו של מנהיגם של ישראל ולעוד טובות רבות ונצחיות[3]. "שלח לחמך על פני המים כי ברב הימים תמצאנו"[4]. ממעשה טוב רק מרוויחים.

[1] שמות פרק יח פסוקים א-יג, ובפירוש רש"י.

[2] שמות פרק ב פסוקים טו-כב).

[3] מדרש שמות רבה פרשה כז,ז.

[4] קהלת פרק יא פסוק א.