פרשת "ויצא" – שמות השבטים

לרפואת: יוסף חיים בן רחל בתוך שאר חולי ישראל

ביאורים קצרים לשמות השבטים.

נשתדל להביא ביאורים קצרים לשמות השבטים, כפי שהם מופיעים בפרשות "ויצא", "וישלח", ובמדרשי חז"ל ובמפרשים.

"ראובן": "כי ראה ה' בעניי כי עתה יאהבני אישי"[1]. לכאורה, "ראובן" זה כמו "ראו בען"[2], כמו שלעיתים מוסיפים או מחסירים את האות עי"ן – קיצור של: "ראה ה' בעניי". "עניי" – יעקב חשד בלאה שהיא הסכימה עם לבן להטעות אותו, כדי שהוא יתחתן אתה ולא עם רחל, וכאשר נולד ראובן היה זה סימן שזיווגו של יעקב עם לאה לא היה בטעות, אלא מאת ה'[3]. וחכמים דרשו[4]: "ראובן" – שיש לראות את ההבדל שבין ראובן ובין עשו. עשו מכר את בכורתו ליעקב, ולאחר מכן שנא את יעקב בשל כך. ואילו, ראובן לא מכר את בכורתו ליוסף, ולמרות שיוסף נטל כמה בחינות של בכורה, ראובן לא ערער על כך, ואף השתדל להציל את יוסף מהבור. וזוהי מעלה גדולה של ראובן.

"שמעון": "כי שמע ה' כי שנואה אנכי"[5]. מעניין שראובן הביא את האהבה ("כי עתה יאהבני אישי"), ושמעון הסיר את השנאה[6], כלומר הסיר את הריחוק שהיה בשל החשד שלאה שתפה פעולה עם רמאותו של לבן[7]. ומכל מקום, יש ללמוד שלפעמים יש דברים שמתרחשים בהדרגה – קודם להסיר את הריחוק, ולאחר מכן להביא את האהבה.

"לוי": הפעם ילוה אישי אלי כי ילדתי לו שלשה בנים"[8]. עד כה היו ללאה שני ילדים: ראובן ושמעון. עכשיו, כשיש ללאה שלושה בנים, ושתי ידיה תפוסות עם ראובן ושמעון, יעקב יצטרך להתלוות אליה, ולסייע לה בטיפול בילדים[9].

"יהודה": "הפעם אודה את ה' "[10]. ליעקב אבינו היו ארבע נשים, והאימהות שהיו נביאות ידעו שצפויים להיוולד ליעקב שנים עשר שבטים. ואם כן, לכל אשה ראויים להיוולד שלושה בנים. והנה, ללאה כבר יש ארבעה בנים, וזה יותר מהחלק "הראוי" לה. ועל כך יש לתת הודאה[11].

"דן": "דנני א-להים וגם שמע בקֹלי ויתן לי בן"[12]. רבותינו דרשו[13]: דנני וחייבני דנני וזכני. דן נולד לבלהה, שפחתה של רחל. ורחל קראה לו "דן" על שם שני דינים: דין ראשון שהיא עצמה הייתה עקרה, ודין שני שהנה נולד לשפחתה בן, אשר מבחינה מסוימת נחשב לה כבן. וזו הנהגה שיש ללמוד ממנה כאשר לאדם יש צרה: גם לצדק את הדין – לגבי הצרה, וגם להודות – על מה שיש.

"נפתלי": "נפתולי א-להים נפתלתי…"[14] – מלשון תפילה. רחל התעקשה והתפללה רבות על מנת לזכות לבנים, והנה שפחתה, בלהה, אכן זכתה לבן שני[15].

"גד"[16]: "בא גד"[17] – בא מזל. מזל טוב!

"אשר": "כי אשרוני בנות"[18]. מלשון "אושר" –  שיש ללאה ולשפחתה הרבה בנים מיעקב[19]. ובנוסף, אשר היה מאושר בכמה בחינות: עושר ושלוה, חלקה טובה בארץ ישראל, בנותיו היו נשואות לכהנים גדולים ולמלכים[20].

"יששכר": "נתן א-להים שכרי אשר נתתי שפחתי לאישי"[21]. יששכר בא כשכר ללאה על כך שהיא נתנה את הדודאים לרחל, ועל כך שהיא נתנה את שפחתה, זלפה, ליעקב אבינו[22].

"זבולון": הפעם יזבלני אישי"[23]. מלשון זבול – מדור. עכשיו יש ללאה כבר ששה בנים, שהם מחצית ממניין השבטים, ויש ציפייה שעיקר דירתו של יעקב תהיה מעכשיו עם לאה[24].

"יוסף": "אסף א-להים את חרפתי", "יסף ה' לי בן אחר"[25]. עד כה, לכל נשותיו של יעקב אבינו היו בנים חוץ מלרחל, והיו שטענו שהזיווג שלה עם יעקב לא יימשך עוד מכיוון שאין לה בנים. ועכשיו, לאחר שנולד יוסף, הוסרה החרפה מרחל. ובנוסף, רחל מתפללת שהשבט האחרון שיולד ליעקב יהיה ממנה – "יסף ה' לי בן אחר"[26].

"בנימין": רחל קראה לו "בן אוני"[27] על שם הצער שהיה לה בלידתו, ועל כך שהיא נפטרה בלידה – מלשון אנינות ואבלות. ויעקב אבינו הפך את השם ללשון של כוח וחוזק – אונים וימין, "בנימין"[28].

[1] בראשית פרק כט פסוק לב.

[2] ראה פירוש מהרז"ו על מדרש בראשית רבה פרשה עא,ג.

[3] מדרש בראשית רבה פרשה עא,ב ובפירוש הרמב"ן על התורה.

[4] מסכת ברכות דף ז עמוד ב.

[5] בראשית פרק כט פסוק לג.

[6] אור החיים הקדוש, בפירושו על הפסוקים, מקשה שלכאורה היה צריך קודם להסיר את השנאה ורק לאחר מכן להביא את האהבה, וראה שם את תירוצו.

[7] ראה מדרש בראשית רבה פרשה עא,ב.

[8] בראשית פרק כט פסוק לד.

[9] פירוש ה"חזקוני".

[10] בראשית פרק כט פסוק לה.

[11] בראשית רבה פרשה עא,ד.

[12] בראשית פרק ל פסוק ו.

[13] רש"י על פי בראשית רבה פרשה עא,ז.

[14] בראשית פרק ל פסוק ח.

[15] תרגום אונקלוס, פירוש רש"י.

[16] לאה נתנה את זלפה שפחתה ליעקב לשם שמיים, על מנת להרבות בבנים (רמב"ן). ולזלפה נולדו גד ואשר.

[17] בראשית פרק ל פסוק יא.

[18] בראשית פרק ל פסוק יג.

[19] פירוש הרד"ק.

[20] בראשית רבה פרשה עא,י.

[21] בראשית פרק ל פסוק יח.

[22] פירוש הרשב"ם.

[23] בראשית פרק ל פסוק כ.

[24] פירוש רש"י.

[25] בראשית פרק ל פסוקים כג-כד.

[26] פירוש רש"י ורשב"ם.

[27] בראשית פרק לה פסוק יח.

[28] פירוש הרמב"ן.