אמונה ובחירהישראל

פרשת "כי תשא" – להאמין

עניין שבירת לוחות הברית. מדוע משה רבינו ירד מן ההר עם לוחות הברית ולא השאיר אותן על ההר? לדון לכף זכות. להאמין בעם ישראל.

לעילוי נשמת: שמואל ע"ה בן שושנה תח"י

לרפואת: רונן בן שרה סופי בתוך שאר חולי ישראל

עניין שבירת לוחות הברית. מדוע משה רבינו ירד מן ההר עם לוחות הברית ולא השאיר אותן על ההר? לדון לכף זכות. להאמין בעם ישראל.

לאחר מעמד הר סיני (ו' סיון) עלה משה רבנו אל הר סיני, ושהה שם ארבעים יום וארבעים לילה. לפני שהסתיימו אותם ארבעים יום, חטא עם ישראל בחטא העגל, ואז אמר הקדוש ברוך הוא למשה: "לך רד כי שחת עמך[1]… ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם ואעשה אותך לגוי גדול"[2]. משה רבנו התפלל לקדוש ברוך הוא להעביר את רוע הגזירה, ואכן הקדוש ברוך הוא קיבל את תפילתו: "וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו"[3]. עם ישראל ייענש על חטא העגל, אך לא תיגזר עליו כליה, חס ושלום. לאחר כל זאת (בתאריך י"ז בתמוז) ירד משה רבנו מהר סיני, כשהוא אוחז בשני לוחות הברית. כאשר משה רבנו ראה את עגל הזהב הוא שבר את הלוחות, ולאחר מכן שרף וטחן את עגל הזהב, והשליך את אפרו אל הנחל[4].

וצריך לשאול, מדוע בכלל משה רבנו ירד מן ההר כאשר שני לוחות הברית בידיו? הרי, משה רבנו ידע על חטא העגל עוד כשהיה על ההר. אם כן, מה הטעם היה לרדת עם לוחות הברית באותו זמן? האם לא היה נכון יותר להשאיר את לוחות הברית על ההר, ולהוריד אותן אל עם ישראל במועד מאוחר ומתאים יותר?

בתורה מובא שלאחר שבירת הלוחות, משה רבנו שרף וטחן את עגל הזהב, והשליך את אפרו אל הנחל. מתמיה מאוד, לכאורה, כיצד יכל משה רבנו לעשות את כל זה, שהרי סביב עגל הזהב חוללו אלפי אנשים, שוודאי לא היו מרשים לאיש לגעת בעגל לרעה. אם כן, חייבים להגיע למסקנה, שעובדי העגל לא עבדו ממש את העגל. שהרי אם הם היו עובדים באמת את העגל וכופרים באמת בקדוש ברוך הוא (חס ושלום), הם לא היו נותנים לאיש להתקרב לעגל, וכל שכן שלא היו עומדים מנגד בשעה שטוחנים ושורפים את עגל הזהב. חייבים לומר, שעם ישראל נגרר לחטא העגל בשל מצוקה גדולה, שבה הוא היה נתון. המניע לחטא לא היה הרצון למרוד בקדוש ברוך הוא או במשה רבנו, אלא נבע ממצוקה מסוימת. נכון, מצוקה שכזו עדיין אינה מצדיקה עשיית עגל זהב, ולכן עם ישראל נענש על חטא זה. אבל, עכשיו אפשר להבין יותר את החוטאים, וגם לדון אותם לכף זכות[5].

יש המפרשים[6] שבשעה שמשה רבנו הגיע למקום שבו עשו את העגל, ברחו כולם והותירו את העגל לבדו. ומדוע ברחו כולם? מכיוון שהם התביישו בחטאם. ביהדות נחשבת הבושה לאחד המכפרים הגדולים[7]. אדם שמתבייש במעשיו הרעים, כבר עבר כברת דרך נכרת בדרך התשובה.

האם משה רבנו היה רואה את הבושה הזו אילו הוא היה נשאר על ההר? לא. המפגש של משה רבנו עם החטא והחוטאים הולידה זכות גדולה לעם ישראל – הבושה בחטא.

ומדוע משה רבנו מלכתחילה רצה להיפגש עם החטא והחוטאים? כי הוא האמין בעם ישראל. הוא האמין כי בעם ישראל ישנם הרבה כוחות חיוביים, ולכן לא ייתכן שעם ישראל התדרדר כל כך. והרי, עגל הזהב נמצא לפנינו?! נכון, אבל עגל הזהב לא נעשה לצורך מרידה, אלא הוא נעשה מתוך מצוקה. אין זה מצדיק את עשיית העגל, אבל זה מלמד זכות גדולה על עם ישראל. משה רבנו האמין גם בכח התשובה של עם ישראל, וברצון של עם ישראל לשפר את מעשיו. ואמנם, עם ישראל התבייש בחטאו והתחרט עליו[8].

שמעתי פעם את הסיפור הבא מפי הרב שלמה אבינר שליט"א. מעשה בילד, שהלך לבאר על מנת להביא מים בעזרת כד. בפעם הראשונה, שהלך הילד אל הבאר, הוא שבר את הכד. וכך גם היה בפעם השניה. כשרצה הילד ללכת בפעם השלישית, ביקש הילד מאביו רשות ללכת לשאוב מים מן הבאר. אמר לו אביו: הרי, אתה יודע שתשבור את הכד בסופו של דבר. אם כן, למה לך ללכת מרחק רב עד לבאר, אתה יכול לשבור את הכד כבר פה… הילד התעקש, והלך בכל זאת אל הבאר. ואכן, הוא שוב שבר את הכד…

מכאן אפשר ללמוד נקודה חשובה מאוד ביחסים בתוך המשפחה, בעבודה ובקהילה[9].

אנו יכולים להתבונן באדם שלצידנו ולומר: הוא ישבור עוד פעם את הכד. הוא מקרה אבוד. אולם, אנו יכולים גם להתבונן באותו אדם שלצידנו ולומר: הוא שבר כבר הרבה פעמים את הכד, וסביר להניח שהוא עוד ישבור הרבה כדים, אולם אנו מאמינים בו שהוא רוצה ואף יכול להשתפר. הוא אינו מקרה אבוד!

כאשר אנו מאמינים באדם, אנו מצמיחים בו ובנו כוחות חדשים. ממש כמו בריאה של יש מאין. אדם, שיודע שמאמינים בו, מקבל אמונה גדולה יותר בכוחו וביכולותיו. אולם, כאשר אנו איננו מאמינים באדם, אנו גורמים לכוחות, שישנם באותו אדם, להיעלם. אין מ-יש. כאשר אנו מאמינים באדם, אין פירוש הדבר שאנו, בצורה תמימה, מתעלמים מחסרונותיו. אנו צריכים לדעת להוכיח, להעניש ולהביע בביטחון את דעותינו נגד מגמות ודעות שליליות. אולם, באותו זמן ממש עלינו גם לשמור על האמונה האמיתית שלנו בעם ישראל, שהוא העם שמוביל את העולם לידיעת ה' ולעשיית הטוב.

[1]    שמות פרק לב פסוק ז.

[2]    שמות פרק לב פסוק י.

[3]    שמות פרק לב פסוקים יא-יד.

[4]    שמות פרק לב פסוקים טו-כ.

[5]    ראה בספר הכוזרי מאמר ראשון פיסקה צז, שמלמד הרבה זכות על עם ישראל בחטא העגל.

[6]    אור החיים הקדוש על ספר שמות פרק לב פסוק יט.

[7]    מסכת ברכות דף יב עמוד ב: ואמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב כל העושה דבר עבירה ומתבייש בו מוחלין לו על כל                    עונותיו…

רש"י על ספר דברים פרק כה פסוק ג: ונקלה אחיך, כל היום קוראו רשע ומשלקה הרי הוא אחיך.

מסכת סנהדרין דף קד עמוד א: ומפני מה לא מנו את אחז … רב יוסף אמר מפני שהיה לו בשת פנים מישעיהו…

ראה גם רמב"ם הלכות תשובה פרק א הלכה א.

[8]   ראה ספר שמות פרק לג פסוק ד.

[9]   את הרעיון שמעתי בשיעור מוקלט של הרב שלמה אבינר. כאן אני אביא את הרעיון בניסוח שונה.

אדיריה פנחס

אין להעתיק או לצלם תכנים ללא אישור בכתב מהמחבר. ניתן לצלם בכמות מוגבלת וסבירה שלא לצורך מסחרי אלא אך ורק לצורך הפצת תורה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אולי תתעניין במאמר
Close
Back to top button