מרעה טוב

מרעה טוב

יש להשתדל לפתוח בדבר טוב, ולסיים בדבר טוב. מדוע מסכת "בבא קמא" אינה מסתיימת בדברי אגדה? אנו מובטחים שעם ישראל יסיים בדבר טוב, וכן המציאות תסתיים בדבר טוב! עלינו לבחור לסיים בדבר טוב גם בחיי היום יום.

יש להשתדל לפתוח בדבר טוב, ולסיים בדבר טוב. מדוע מסכת "בבא קמא" אינה מסתיימת בדברי אגדה? אנו מובטחים שעם ישראל יסיים בדבר טוב, וכן המציאות תסתיים בדבר טוב! עלינו לבחור לסיים בדבר טוב גם בחיי היום יום.

ידוע הדבר, שיש להשתדל לפתוח בדבר טוב, ולסיים בדבר טוב[1]. לכן, בדרך כלל, המסכתות של התלמוד מסתיימות בדברי אגדה. אולם, אם נבחן את סיומה של מסכת "בבא קמא", נגלה שהמסכת, לכאורה, מסתיימת בדברי הלכה "שגרתיים". המשנה האחרונה במסכת "בבא קמא" עוסקת בבעל אומנות או בפועל, אשר מבצעים עבודה עבור בעל הבית, בכליו של בעל הבית. למשל, פועל העוסק בעבודה בשדהו של בעל הבית, ועוקר חלק מהירקות על מנת שלירקות האחרים יהיה יותר מקום לגדול ולהתפתח. האם הפועל רשאי לקחת לעצמו את הירקות שהוא עקר או שהם שייכים לבעל הבית? התלמוד פסק, שזה תלוי אם מדובר בדבר שבעל הבית מקפיד עליו או שלא.

וכך מסתיימת מסכת "בבא קמא"[2]:

"א"ר יהודה כשות וחזיז אין בהם משום גזל. באתרא דקפדי יש בהן משום גזל.

אמר רבינא ומתא מחסיא אתרא דקפדי הוא".

כלומר, התלמוד פסק, שבדרך כלל, אין הקפדה על כשות וחזיז (שחת של תבואה חטין ושעורין בעודן ירק. רש"י), והפועל רשאי לקחת אותם לעצמו. אך, במקום שבו מקפידים עליהם, והפועל עקר אותם מן השדה – הם שייכים לבעל הבית, והפועל אינו רשאי לקחתם לעצמו. התלמוד מוסיף, שבמתא מחסיא (שם מקום) מקפידים על כשות וחזיז, ולכן אין שם רשות לפועל לקחתם. והנה, יש לפנינו סיום מסכת, אך הסיום אינו עוסק בדברי אגדה.

המהרש"א[3] מעיר, שיש להתבונן בפירוש רש"י על שורות אלו. רש"י פירש על המילים: "מתא מחסיא" – מקום בהמות הוא, וצריכין למרעה טוב. לכאורה, רש"י היה צריך לפרש את פירוש זה, עוד קודם, לגבי המילים: "באתרא דקפדי יש בהן משום גזל". שהרי, מתא מחסיא, זהו רק מקרה פרטי של עיר, שבה מקפידים על כשות וחזיז. ואם כן, מדוע המתין רש"י ופירש את הפירוש רק לגבי המילים האחרונות במסכת?

מסביר המהרש"א, שאפשר שרש"י כיוון לסיים את המסכת בדבר טוב[4], ולכן סיים את פירושו במילה "טוב": "מתא מחסיא" – מקום בהמות הוא, וצריכין למרעה טוב. שהרי, כוונת הדברים הייתה מועברת גם ללא הוספת המילה "טוב". ואם כן, המילה "טוב", בדברי רש"י, באה על מנת לסיים את המסכת בדבר טוב. המהרש"א מוסיף, שהמילה "מרעה" טומנת בחובה את המילה "רעה", ולכן היה כה חשוב לסיים במילים: "מרעה טוב".

ואולי, אדרבא, המעבר החד מ"מרעה" ל"טוב" – מעבר בין הפכים, מדגיש את הסיום הטוב, שיש למסכת "בבא קמא".

ומכאן ניתן ללמוד שיש לסיים בדבר טוב גם אם זה נעשה באופן מאולץ ומכוון, ולאו דווקא באופן טבעי. לכל אחד מאתנו יש את הבחירה ואת היכולת[5] לסיים בדבר טוב: את השיחה! את העבודה! את הלימוד! את המשימה! וזה אפשרי, גם אם כרגע הדברים לא נראים כל כך טוב. מִרעה טוב. מֵרָעָהטוב!

זה בידיים שלנו!

וכפי הפרט, כך גם לגבי הכלל. אנו מובטחים[6] שעם ישראל יסיים בדבר טוב, וכן המציאות תסתיים בדבר טוב! הסתכלות כזו, תסקל את הייאוש ואת המבט השלילי, ותפנה את המקום לראיה חיובית ולחיים של אמונה!

 

[1] רמב"ם, הלכות תפלה וברכת כהנים פרק יג הלכה ה, רמ"א אורח חיים סימן קלח סעיף א. וראה גם בתוספות מסכת כתובות דף קיב עמוד ב, דיבור המתחיל: "עתידין", ובעוד מקומות.

[2] דף קיט עמוד ב.

[3] מהרש"א חידושי אגדות על מסכת בבא קמא דף קיט עמוד ב.

[4] המהרש"א ביאר שמסכת "בבא קמא" אינה מסתיימת בדברי אגדה מפני שהמסכתות "בבא קמא", "בבא מציעא" ו"בבא בתרא" הנן כמסכת אחת, ואם כן, סיומה של מסכת "בבא קמא" אינו סיום מסכת מוחלט. ומכל מקום, גם התלמוד עצמו סיים את המסכת באותיות, אשר מרכיבות ומורות על שמות השם: י-ה-ו-א: "אמר רבינא ומתא מחסיא אתרא דקפדי הוא". המהרש"א הוסיף, בסוף דבריו: "והטו"ב הוא אותיות זוגות ממנו ודו"ק". לא זכיתי להבין את מלוא משמעות הדברים. אך, כפי שהבנתי, אם נחלק את האותיות לזוגות: א-ב, ג-ד, ה-ו, ז-ח, ט-י, אזי נגלה שהאותיות י-ה-ו-א, אשר מסיימות את מסכת "בבא קמא" (אמר רבינא ומתא מחסיא אתרא דקפדי הוא), הן בנות הזוג של האותיות ה-ט-ו-ב (לא לפי הסדר), אשר מסיימות את פירושו של רש"י למסכת ("מתא מחסיא" – מקום בהמות הוא, וצריכין למרעה טוב). והדברים נפלאים.

[5] יש להזכיר שדבר טוב זה לאו דווקא טובות או הנאות העולם הזה, אלא ייחוד השם, תורה, דעות טובות, מידות טובות ומעשים טובים.

[6] ראה ספר דברים פרק ל פסוקים א-י, ובפירוש הרמב"ן על פסוק ו. וראה בפירוש הרמב"ן על ספר דברים פרק לב פסוק לט.

אדיריה פנחס

אין להעתיק או לצלם תכנים ללא אישור בכתב מהמחבר. ניתן לצלם בכמות מוגבלת וסבירה שלא לצורך מסחרי אלא אך ורק לצורך הפצת תורה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Back to top button