פרשת "ויקהל" – זהב מכפר על זהב

להצלחת: עם ישראל, לגאולה ולישועה לחטופים מעמו ישראל

לרפואת: הפצועים מעמו ישראל

נדבת ישראל לבניית המשכן הייתה תיקון וכפרה על חטא העגל[1]. בחטא העגל היה פקפוק בהשגחתו של הקדוש ברוך הוא בעולם, ולכן היה חיפוש אחרי מחליף למשה רבינו, ואילו המשכן היה בית לשכינה, אשר מראה על השגחתו המתמדת של הקדוש ברוך הוא בעולם. בחטא העגל העם פרק את נזמי הזהב מהאוזניים כדי לבנות את העגל[2], ואילו בנדבת המשכן עם ישראל נתן את נזמי הזהב שלו לבניית המשכן וכליו[3]. בחטא העגל נהרג חור, אשר ניסה למנוע את העם מלחטוא, ואת בניית המשכן הוביל בצלאל, אשר היה נכדו של חור[4].

ואדרבא, התיקון בבניית המשכן היה גדול יותר מהקלקול בחטא העגל.

בחטא העגל נזמי הזהב הובאו מתוך בלבול ובחופזה, ואילו בנדבה למשכן נזמי הזהב הובאו מתוך בחירה ויישוב דעת[5]. בחטא העגל העם נתן נזמי זהב לבניית העגל, ואילו בנדבה למשכן עם ישראל נידב, מלבד נזמי זהב, עוד 4 סוגי תכשיטים מזהב.

משה רבינו האמין בעם ישראל, עוד בעיצומו של חטא העגל, שביכולתו לתקן את החטא, גם אם יידרש לכך זמן. וגם אנחנו צריכים להאמין שעמנו מסוגל להתרפאות, לתקן ולהתעלות עוד מעלה מעלה.

* * *

כיצד ניתן לתקן באמצעות אותו דבר, שבו נעשה הקלקול?

משל למלך שכעס על אשתו. שלח אחר הסופר לבוא לכתוב לה גט. עד שלא בא הסופר נתרצה המלך לאשתו. אמר המלך אפשר יצא סופר זה מכאן חלוק, כלומר לבו חלוק ותוהה לומר למה שלח אחרי? אמר לו בא וכתוב לה שאני כופל לה כתובתה[6].

מן הסתם, זו הייתה הפעם הראשונה, שבה המלך הזמין סופר שיכתוב גט לאשתו. כנראה התעורר כעס מיוחד, שבגינו המלך נקט בצעד מרחיק הלכת הזה. אולם, עוד לפני שהגיע אליו הסופר, המלך התחרט, התיישב בדעתו והחליט להשאיר את אשתו. שינוי כיוון. אבל, מה הוא יאמר לסופר שיגיע אליו עוד מעט? כיצד הוא יסביר לו מדוע הוא הזמין אותו? חשב המלך מה אפשר לעשות באמצעות הסופר, והגיע למסקנה שניתן לעדכן את הכתובה של אשתו, ולהכפיל את הסכום שרשום בה. ללא המחשבה על הגט והזמנת הסופר לכתיבת הגט לא היה המלך חושב להכפיל את סכום הכתובה, ולא היה מזמין את הסופר לשם כך. אבל, כאשר הסופר כבר הוזמן לכתיבת הגט, ניתן היה בהמשך להיעזר בו כדי להכפיל את סכום הכתובה.

בדומה, העם נתן שפע של זהב לעשיית העגל. אילו לפחות העם היה מתעכב מעט בקצב מתן הזהב לעשיית העגל, היה משה רבינו מגיע בינתיים, ועוצר את החטא. ללא חטא העגל העם לא היה נותן זהב, אלא היה שומר אותו לעצמו, כפי שמקובל להתייחס לזהב. החטא לימד את העם לתת. אמנם, למטרה לא טובה. אך בהמשך, עם ישראל שינה כיוון, והתחרט על חטא העגל. וכאשר העם קיבל הזדמנות לתרום לבניית המשכן, הוא השתמש במה שהוא כבר למד, ונתן זהב בשפע גדול עוד יותר לבניית המשכן וכליו. נדבת הזהב למשכן כיפרה על זהב לעגל[7].

[1] על פי מדרש שמות רבה פרשה מח אותיות ג,ו.

[2] שמות פרק לב פסוק ג.

[3] שמות פרק לה פסוק כב.

[4] פירוש עץ יוסף על מדרש שמות רבה פרשה מח,ו.

[5] פירוש אמרי יושר על מדרש שמות רבה פרשה מח,ו.

[6] פירוש רש"י על ספר הושע פרק ב פסוק א (הפסוק הובא במדרש שמות רבה פרשה מח אות ו), שהביא את מדרש ספרי דבי רב פרשת וישב ישראל בשטים, מאמרו של רבי.

[7] על פי מדרש שמות רבה פרשה נא,ח ופירוש עץ יוסף.