צבא

חירוף נפש

להצלחת: עם ישראל, חיילי צה"ל וכוחות הביטחון של עמו ישראל במלחמת חרבות ברזל

לרפואת: פצועי עמו ישראל, להשבת הנעדרים והשבויים

מהי המשמעות של חירוף נפש? שבט זבולון חרף את נפשו בלחימה מול מלך חצור. אדם שמחרף את נפשו הנו אדם שמכיר את ערכה הגדול של נפשו, אך גם מבין שיש ערכים גדולים הרבה יותר, שלמענם ראוי לסכן את הנפש.

חיילי צה"ל נדרשים להיות מוכנים בכל עת ללחימה מול האויבים הרבים, שמאיימים עלינו. וכאשר מגיעה עת חירום, הם נדרשים להגן על מדינת ישראל ככל שיידרש, ואף לצאת ולהסתער על האויב למרות הסכנות הגדולות שכרוכות בכך. וידוע ומפורסם, שחיילי צה"ל הוכיחו כבר פעמים רבות שהם מסוגלים לכך.

אנו קוראים ללחימה שכזו לחימה בחירוף נפש. ויש לעיין בפירוש המילולי של הביטוי "חירוף נפש" שמשמעותו, לכאורה, היא לקלל את הנפש. היעלה על הדעת שחיילי צה"ל נדרשים, חס ושלום, לקלל את נפשם במהלך הלחימה?!

מצאנו בתנ"ך את הביטוי "חירוף נפש" בשירת דבורה, לאחר הניצחון הגדול של עם ישראל, בראשותו של ברק בן אבינעם, על יבין מלך חצור ועל שר צבאו – סיסרא. וכך כתוב בשירת דבורה: "זבלון עם חרף נפשו למות"[1]. ויש המסבירים שאכן משמעות המילה "חרף" כאן היא ביזיון[2].

ידוע הוא שאחד הדברים החשובים לכל אדם הם החיים שלו, והוא משקיע במשך חייו זמן רב ומאמצים גדולים על מנת לשמור ולהגן עליהם. בכלל זה, נוכל לכלול את כל ענייני התזונה, השמירה על הבריאות, הזהירות בדרכים, הזהירות מכל מיני פגעים שקיימים בעולם, האבטחה ועוד. ולפתע, כאשר מגיעה שעת המבחן, אותו אדם מוכן לשים בצד את כל השקעתו לשימור נפשו. ואדרבא, הוא מתגייס לצבא על מנת לעמוד מול האויב, ביודעו שבכך הוא מעמיד את נפשו, אותה נפש שעליה הוא היה רגיל לשמור מכל משמר, בסכנה גדולה. מה התרחש לפתע, שערך נפשו של אותו אדם ירד כל כך בעיניו עד שהוא מוכן עכשיו להסתכן באובדנה? הנפש, שהייתה כה מכובדת ויקרה בעיניו של אותו אדם, הפכה למראית עין, להיות כה מזולזלת (מלשון "זול") בעיניו. הערך הכבד (כבוד) של הנפש ירד והפך להיות כה קל (קללה). ולכן, מתאים הביטוי "חירוף נפש" לשבט זבולון, שהקל בערך נפשו, ולמרות המלחמה הקשה והמסוכנת מול צבאו הגדול של סיסרא, שכלל גם מאות רכבי ברזל, יצא למלחמה וסיכן את עצמו.

וכדי לדייק עוד במשמעותו של הביטוי "חירוף נפש", נביא דוגמא, שקיימת במציאות. האם על אדם, שנוסע בפראות בכביש שומם, באופן שמסכן רק את חייו שלו, נוכל לומר שהוא מחרף את נפשו? הרי, לכאורה, גם במקרה זה האדם מזלזל בנפשו ונותן לה ערך כה קל עד שהוא מוכן לסכן אותה? התשובה היא, שבוודאי אין זה חירוף נפש. ומהו ההבדל?

ההבדל הוא במטרה, שלמענה האדם מסכן את נפשו. כאשר אנו רואים אדם, שנוסע בפראות בכביש, אנו מבינים שאותו אדם אינו מבין עד כמה ערך נפשו גדול עד שהוא מוכן לסכן אותה בעבור עניין כה פעוט, של ריגוש רגעי. אדם שכזה קשה לנו לכבד, ואדרבא, אנו חשים זלזול כלפיו, שכן הוא בעצמו מזלזל בנפשו. לעומת זאת, כאשר אנו רואים אדם שמסכן את נפשו למען העם והמדינה אנו מבינים שמדובר באדם, שמכיר את ערכה הגדול של נפשו, אך גם מבין שיש ערכים גדולים הרבה יותר, שלמענם ראוי לסכן את הנפש. כלפי אדם כזה, ש"מזלזל" בנפשו בנסיבות כאלו, מתעוררים רגשי כבוד באופן טבעי. על אדם כזה נוכל לומר שהוא מחרף את נפשו.

משמעות המילה "חירוף", כפי שנשמע לאוזן, היא קללה קשה ומכוונת[3]. כלומר, לא קללה "רגילה", אלא קללה "חריפה". אין דין קללה, שנאמרת באקראי על ידי אדם זר, שפגש אותך ברחוב, כדין קללה הנאמרת על ידי מי שמכיר אותך ויודע את מעלותיך, ובכל זאת מרשה לעצמו לקלל בכוונת זדון. וכך גם לגבי "חירוף נפש". חייל, שמחרף את נפשו, הוא אינו חייל שאינו יודע על מה הוא נלחם או שנקלע בטעות לאזור הלחימה. חייל, שמחרף את נפשו, הנו חייל שמודע לערך נפשו ולערכן של מטרות הלחימה. ההשתתפות שלו בלחימה נעשית בכוונה תחילה[4] ובנחישות – וזו היא מעלתו הגדולה.

בעברית יש משמעות נוספת ל"חרף", שנושקת במובנה למשמעויות שכבר הזכרנו: "אף על פי" או "למרות". כפי שהזכרנו כבר, המילה "חרף" הנה מילה בעלת משמעות "חריפה", ולכן בהקשר זה "חרף" משמעותו "אף על פי" או "למרות" – "גדול!". כלומר, היו סיבות חזקות מאוד לכך שהוא לא יצליח, אך למרות ואף על הקשיים הגדולים – הוא הצליח במשימתו! אדם, שהצליח במשימתו חרף הקשיים, הנו אדם שידע להקל ו"לקלל" את עוצמת הקשיים שעמדו בפניו, ולתת להם את משקלם הראוי. אדם שהצליח למרות הקשיים הנו אדם שהמרה[5] (במשמעות של לעשות נגד) בקשיים ולא "התחשב" בהם יותר מדי.

כך גם חיילי צה"ל, המחרפים את נפשם, הנם חיילים, אשר חרף סכנות המלחמה הגדולות, אינם "מתחשבים" בהן יתר על המידה, מתוך הכרתם הברורה וביטחונם הגדול בערכים הנפלאים של השמירה על עם ישראל ועל מדינתו.

[1] שופטים פרק ה פסוק יח.

[2] ראה בפירושם של רש"י והמצודת דוד.

[3] ראה שמואל א' פרק יז פסוק כו. מלכים ב' פרק יט פסוק ד.

[4] ראה ויקרא פרק יט פסוק כ: "והוא שפחה נחרפת לאיש". רש"י פירש: נחרפת לאיש. מיועדת ומיוחדת לאיש. ורשב"ם פירש: נחרפת, מסורה ומיוחדת לעבד עברי כדכתיב אם אדוניו יתן לו אשה (שמות כא,ד). ודומה לו עם חרף נפשו למות (שופטים ה,יח), מסר נפשו. ומשמע מפירושם, של"נחרפת" יש משמעות של כוונה ויעוד. וגם בענייננו אפשר לפרש, שחייל הנלחם בחירוף נפש, עושה זאת מתוך מודעות וכוונה, ויש לו את היכולת לייעד לעצמו את המשימה למענה הוא נלחם, ולשים בצד את שאר הדברים.

[5] ראה בראשית פרק כו פסוק לה. יהושע פרק א פסוק יח.

אדיריה פנחס

אין להעתיק או לצלם תכנים ללא אישור בכתב מהמחבר. ניתן לצלם בכמות מוגבלת וסבירה שלא לצורך מסחרי אלא אך ורק לצורך הפצת תורה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אולי תתעניין במאמר
Close
Back to top button