פרשת "שמות" – הדרך אל הגאולה

להצלחת: חיילי צבא הגנה לישראל וכוחות הביטחון של עמו ישראל

להצלחת: החטופים מעמו ישראל, לשמירתם ולהצלתם

מי הציל את בנותיו של יתרו – משה רבינו או האיש המצרי? מדוע בתחילתה של הגאולה עשויה להיות לכאורה דווקא נסיגה ולא התקדמות? מצווה – לעשות עכשיו!

משה רבינו גדל בבית פרעה, אך ידוע היה לו כי הנו יהודי. יום אחד, כאשר הוא ראה איש מצרי מכה איש עברי, הוא הכה את המצרי והרג אותו. הדבר התגלה לפרעה, שניסה להרוג את משה, אך משה, בסייעתא דשמיא, הצליח לברוח למדין, ושם הוא המתין ליד הבאר.

לבאר הגיעו בנותיו של יתרו, אשר רעו את צאן אביהן, וזאת מכיוון שבני עמו של יתרו נידו אותו מפני שהוא עזב את עבודת האלילים, ואף אחד לא הסכים לרעות את צאנו. בנותיו של יתרו דלו מים להשקות את הצאן, אך רועי הצאן האחרים גירשו אותן ואף ניסו לתקוף אותן. משה רבינו הציל את בנותיו של יתרו, ואף השקה את צאנו של יתרו.

כאשר בנותיו של יתרו חוזרות לביתן הן מספרות ליתרו כי: "איש מצרי הצילנו מיד הר­עים"[1]. מדוע אומרות בנותיו של יתרו שאיש מצרי הציל אותן, הרי משה הוא זה שהציל אותן?!

הסבר אחד שמובא במדרש[2] הנו שבנותיו של יתרו הודו למשה שהציל אותן, אך משה רבינו, שרצה לתלות את ההצלה בשם יתברך, אמר להן שאיש מצרי הוא זה שהציל אותן. כלומר, רק מכיוון שמשה הרג את הנוגש המצרי הוא נאלץ לברוח ממצרים ולהגיע למדין, ושם להציל את בנותיו של יתרו. לולא אותו איש מצרי משה רבינו לא היה מגיע למדין כדי להציל את בנותיו של יתרו.

במבט ראשון, נראה שאותו נוגש מצרי גרם סבל גדול למשה רבינו, שהיה בעל מעמד גבוה במצרים. שהרי בעקבות הריגתו של הנוגש המצרי, הלשינו על משה רבינו בפני פרעה על ההריגה, ניסו להרוג אותו ולכן הוא נאלץ לברוח ממצרים. אולם, הקדוש ברוך הוא סובב את הדברים, כך שדווקא גאולת בנותיו של  יתרו תגיע בעקבות הריגתו של אותו נוגש מצרי.

עניין דומה אנו מוצאים בסוף פרשת "שמות". משה רבינו ואהרן באים לעם ישראל ומבשרים להם את בשורת הגאולה, והעם מאמין להם. ואז הם באים לפרעה ודורשים ממנו לאפשר לעם ישראל לזבוח קרבנות לשם יתברך במדבר. אך פרעה, לא רק שאינו מסכים לדרישתם של משה ואהרן, אלא הוא אף מכביד את העבודה על עם ישראל. ואז מספר שוטרים[3] באים בטענות למשה ואהרן, שהם הבאישו את ריחם בעיני פרעה ובעיני עבדיו של פרעה.

כיצד ייתכן הדבר שבמקום להתקדם מהר לעבר הגאולה הדברים לכאורה הופכים להיות גרועים יותר?! לפעמים, כך היא דרכה של הגאולה, שלא ניתן להביא אותה בפעם אחת ובבת אחת, אלא דרוש תהליך על מנת לקדם אותה[4]. בהתחלה עשויים לחשוב שיש דווקא נסיגה, אך בעצם מדובר בשינוי ראשון, שבהמשך יבשר את הגאולה. ומדוע לפעמים הגאולה אינה מגיעה בבת אחת?

הסבר אחד אפשר לראות במדרש[5], שהביא משל לזאב שתקף כבש על מנת לטורפו. רועה הצאן הגיע, ורץ אחרי הזאב על מנת להציל את הכבש. אך דווקא בשל כך סכנתו של הכבש גדלה.

כאשר זאב תוקף כבש, ייתכן שהכבש ייטרף, וייתכן שהכבש יצליח להינצל. כאשר יש רועה צאן לעדר הכבשים, הזאב יודע שייתכן שלפתע יגיע רועה הצאן, ולכן הוא נעשה תוקפן יותר על מנת להשלים את טריפת הכבש במהירות גדולה יותר. ואם הזאב רואה ממש את רועה הצאן, שמגיע להציל את הכבש, אזי תוקפנותו עשויה להיות גדולה אף יותר מפני שהוא יודע שאין לו זמן רב על מנת להשלים את מזימתו. וכך גם לגבי פרעה ומצרים. הם ידעו שתגיע גאולתם של ישראל. אבל, הם סברו שזה יתרחש רק בעתיד. והנה לפתע מגיעים משה ואהרן, ומבשרים להם שהגאולה מתרחשת עכשיו! ולכן, פרעה ומצרים דווקא מגדילים את תוקפנותם כלפי ישראל. האם תוקפנות זו מצביעה על נסיגה של תהליך הגאולה? לא! התוקפנות מצביעה דווקא על מפנה ושינוי – התחלת תהליך הגאולה. צריך רק להתבונן היטב.

וכך לפעמים גם בחיי היום יום. כאשר אדם מחליט לעשות מצווה, ויש לו יכולת לעשות אותה, וכן רצון לעשות את המצווה עכשיו – אזי דווקא עשוי להתעורר עליו קטרוג כדי למנוע ממנו מלעשות את המצווה. האם בשל כך צריך לעזוב את המצווה ולהתחרט? לא!
זה יכול להיות דווקא סימן שאנו מבצעים מפנה ושינוי חיובי בחיים שלנו, אלא שהיצר הרע מנסה לעכב.
צריך להתעקש ולהמשיך בדרך לגאולה!

[1] שמות פרק ב פסוק יט. וראה שם בפסוקים יא-כב.

[2] מדרש שמות רבה פרשה א,לב.

[3] במדרש שמות רבה פרשה ה,כ מובא שמדובר בדתן ואבירם.

[4] ראה בספר "גבורות ה' " למהר"ל, תחילת פרק ל.

[5] מדרש שמות רבה פרשה ה,כא.