להצלחת: עם ישראל, ולשמירתו מכל נזק
להצלחת: החטופים מעמו ישראל, לשמירתם ולגאולתם
במדרש[1] מובא מעשה, שרוכל אחד היה מסתובב בעיירות, הסמוכות לציפורי, והיה מכריז ואומר: "מי רוצה לקנות סם חיים", ורבים היו מתכנסים מסביבו. רבי ינאי, שישב ולמד תורה, שמע את הכרזת הרוכל, וביקש ממנו לעלות אליו, ולמכור לו את סם החיים, מפני שהרגיש בכוונתו הנסתרת של הרוכל. הרוכל אמר בתחילה לרבי ינאי שאין הוא זקוק לאותו סם החיים, אבל לאחר שרבי ינאי הפציר בו, הוציא הרוכל ספר תהילים, והראה לו את הפסוק: "מי האיש החפץ החיים". ומה כתוב אחריו? "נצֹר (אות צדי"ק בחולם) לשונך מרע… סור מרע ועשה טוב"[2]. ואז רבי ינאי הגיב ואמר, שאף שלמה המלך אמר: "שֹמר (אות שי"ן בחולם) פיו ולשונו שמר מצרות נפשו"[3]. סיכם רבי ינאי ואמר שכל ימיו הוא היה קורא את הפסוק הזה, ולא ידע עד היכן הוא פשוט, עד שאותו רוכל לימד אותו.
מה חידש הרוכל לרבי ינאי? אותו רוכל רצה להודיע לרבים ולחקוק בליבותיהם את משמעות הפסוקים, שאותם אמר דוד המלך, ואשר כה מוכרים לכולם, שיש לשמור על הלשון. ולכן הוא הכריז: מי רוצה לקנות סם חיים? כולם חשבו שהוא מתכוון לתרופה מיוחדת, שמרפא ומביאה חיים, אך הרוכל התכווין באמת לשמירת הלשון, ובכך הוא הפתיע אותם. ואז רבי ינאי הבין שגם דוד המלך השתמש בדרך זו כדי להפיץ את ערך שמירת הלשון, שהרי דוד המלך השתמש בלשון נסתר: מי האיש, ורק כאשר התקרבו אליו אנשים, הוא הסביר להם בלשון נוכח: נְצוֹר לשונך מרע. כלומר, צריך לדעת כיצד להטמיע בקרב השומעים את משמעות מילות הפסוקים החשובות, והפתעת השומעים בהבנת הדברים – מסייעת לכך. ובנוסף, לימד הרוכל את רבי ינאי שהדבר העיקרי שמביא חיים הוא דווקא שמירת הלשון, ולא המשך הפסוקים ("סור מרע ועשה טוב")[4], ומכאן הערך הגדול של שמירת הלשון. אין הכוונה שצריך לשתוק כל הזמן, אלא שיש להימנע מלדבר רע ומרמה, וכפי ששלמה המלך אמר שיש לשמור על הפה, אך לא לסתום אותו.
וכל זה מסביר את עומק אזהרתו של משה רבינו לעם ישראל: "זאת תהיה תורת המצורע", תורת המוציא שם רע, וכמה צריך להתרחק מזה, אלא לדבר טוב.
[1] כל הדברים במאמר מבוססים על מדרש ויקרא רבה פרשה טז,ב ועל מפרשי המדרש (עץ יוסף, אמרי יושר, אשד נחלים,
חידושי הרד"ל).
[2] תהילים מזמור לד פסוקים יג-טו.
[3] משלי פרק כא פסוק כג.
[4] ולכן הגיב רבי ינאי ואמר שלא ידע עד היכן הפסוק פשוט.
