לרפואת: אוהד בן ליאת בתוך שאר חולי ישראל
לרפואת: רות בת שרה גולדה בתוך שאר חולי ישראל
כאשר התעוררה המחלוקת מצד קורח ועדתו, משה רבינו ניסה למנוע את התגברות המחלוקת, וניגש אל קורח ואל עדתו וגם אל דתן ואבירם על מנת לשכנעם בדברים למשוך את ידיהם מהמחלוקת, אולם הם סירבו לקבל את דבריו והמשיכו להחזיק במחלוקת. למחרת, ה' אמר למשה רבינו להורות לעדת ישראל להסתלק מסביבות אוהליהם של קרח דתן ואבירם, כהכנה לקראת בליעתם באדמה. ואז נאמר: "ויקם משה וילך את דתן ואבירם"[1].
מדוע הלך משה רבינו לדתן ואבירם? רבותינו[2] הסבירו שכאשר משה רבינו ראה שהמחלוקת עדיין בעיצומה, ולא מרפים ממנה, אזי הוא עשה ניסיון אחרון כדי לפייס את החולקים, ולכן הלך לדתן ולאבירם, כדי שלא להחזיק במחלוקת. הייתה כאן הזדמנות לחולקים "לרדת מן הסולם", שכן כאשר רואים את גדול הדור מגיע אליך, יש הזדמנות לומר: "שלום לכבוד משה רבינו, במה זכינו לביקור", ואז ניתן להמשיך בדברים, ולהגיע אט אט להבנות. אבל, קרח, דתן ואבירן לא ניצלו את ההזדמנות.
מאידך, בני קרח ניצלו את ההזדמנות, תרתי משמע. בני קרח ישבו ליד אביהם, ראו את משה רבינו מגיע ואז הם כבשו את פניהם בקרקע והתלבטו מה לעשות. מצד אחד, אם הם יעמדו מפני משה רבינו הדבר יגרום ביזיון לאביהם, וחוסר כבוד כלפיו. מצד שני, יש ציווי בתורה לעמוד מפני חכם. הם החליטו שמוטב לעמוד, ואז התעורר בליבם הרצון לחזור בתשובה, וכך הם ניצלו[3], וכן כל הדורות שיצאו מהם.
לכתחילה, אין להיכנס למחלוקת. אבל, כאשר כבר יש מחלוקת חשוב שאף אחד מהצדדים לא יחזיק בה בכל הכוח. תן הזדמנות לצד השני "לרדת מן הסולם", אפילו רק להיראות בפניו, ולתת לו הזדמנות לפתוח בדברים. ואם נתנו לך הזדמנות "לרדת מן הסולם", אז תרפה מהמחלוקת ותנצל את ההזדמנות בכל הכוח. זה יעשה טוב לכולם.
[1] במדבר פרק טז פסוק כה.
[2] מסכת סנהדרין דף קי עמוד א: "ויקם משה וילך אל דתן ואבירם" אמר ר"ל מכאן שאין מחזיקין במחלוקת.
[3] ספר "מעייני החיים על התורה" לרב חיים אפרים זייצ'יק זצ"ל, פרשת קרח, מאמר "החיה מכרסמת את הכל", פרק ה.
