להצלחת: עם ישראל, ולשמירתו
לרפואת: ר' אייל מנשה בן סולטנה בתוך שאר חולי ישראל
בפרשת "מטות" מסופר על מלחמת הנקם במדין, אשר החטיאו את עם ישראל בזימה.
כמה חיילים יצאו למלחמה זו?
"אלף למטה אלף למטה"[1], "וימסרו מאלפי ישראל אלף למטה שנים עשר אלף"[2]. יש אומרים שיצאו למלחמה 24 אלף חיילים, כלומר 12 עשר אלף זוגות חיילים, כנגד 24 אלף איש מישראל, שמתו במגפה בגלל חטא פעור. ומכיוון שבני ישראל ידעו שלאחר מלחמה זו ימות משה רבינו[3] הם לא רצו לצאת למלחמה. ולכן, 12 אלף חיילים יצאו למלחמה בעל כורחם, ורק לאחר שהטילו גורל מי יצא למלחמה. ואילו, 12 אלף חיילים נוספים, ששמרו על הכלים, יצאו מרצונם, שהרי מיתתו של משה רבינו אינה תלויה בשמירת הכלים, אלא בניצחון במלחמה[4]. ולכן, התורה פירטה שתי קבוצות ביוצאים למלחמה: "אלף למטה אלף למטה", אחת שיצאה מרצון ואחת שיצאה בעל כורחה: "וימסרו מאלפי ישראל אלף למטה".
ויש לשאול, מדוע הטלת הגורל שכנעה את החיילים לצאת למלחמה, הרי מכל מקום יש בכך קירוב מיתתו של משה רבינו? ומדוע אלה ששמרו על הכלים הסכימו לעשות זאת? אמנם, אין מיתתו של משה רבינו תלויה בשמירת הכלים, אבל הרי מכל מקום הם מסייעים לניצחון במלחמה?
ויש להסביר שכל ישראל ידעו שיש לקיים את דבר ה' לצאת למלחמה, ושזהו הדבר הנכון, למרות הצער על מיתתו של משה רבינו. שהרי בורא עולם מנהל את המציאות. אולם, כל אחד חשב לעצמו: מדוע שדווקא אני מתוך כל ישראל אשתתף במלחמה, שלאחריה ימות משה רבינו? ולכן, אותם שרק שמרו על הכלים התנדבו מרצונם לצאת למלחמה, שהרי זו מצווה גדולה וזהו דבר ה', ומאידך אין הם הגורמים הישירים לניצחון. אולם, אלה שהיו מיועדים להילחם ממש, לא רצו לצאת למלחמה, אלא על פי הגורל, ששכנע אותם שמשמיים דווקא הם ממש נבחרו להביא את הניצחון.
***
ומצאנו עניין נוסף, שבו התעורר שיקול לעכב עשיית מצווה. חכמינו אמרו שיהושע היה ראוי לחיות 120 שנים, כמניין שנותיו של משה רבינו, אלא שהתקצרו שנותיו. כאשר משה רבינו קיבל את הציווי למלחמת מדין הוא הזדרז לקיימו, למרות שידע שמיתתו תתרחש לאחר המלחמה. אולם, כאשר יהושע קיבל את הציווי להילחם ולכבוש את ארץ ישראל מידיהם של 31 מלכים, הוא התעכב במלחמה, מחשש שמא הוא ימות מיד לאחר סיום המשימה. וכוונתו הייתה לטובה, שמכיוון שהוא יאריך ימים לא יחטא עם ישראל בעודו בחיים[5]. ומכיוון שיהושע לא הזדרז לעשות את מצוות ה', התקצרו שנותיו.
ונמצא שלפעמים יש מקום לאדם להימנע ממצווה, אם יש אנשים אחרים שעושים אותה, ולאותו אדם יש סיבה מוצדקת להימנעות. וכך מתקיים ונעשה גם רצון האדם וגם רצון ה'. אבל, אם התקבל מסר משמיים שדווקא אתה נבחרת לקיים את המצווה, ואין מישהו אחר שראוי לעשותה, אזי יש לבטל כל רצון אחר ולהזדרז לעשות את המצווה בעצמך. אין להתעכב בעשיית המצווה גם אם יש שיקולים מוצדקים לכאורה, שהרי יש להזדרז לעשות את רצון ה'.
[1] במדבר פרק ל פסוק ד.
[2] במדבר פרק לפסוק ה.
[3] במדבר פרק ל פסוק ב.
[4] על פי מדרש במדבר רבה פרשה כב,ג ושיר השירים רבה פרשה ד,ה, פירוש עץ יוסף.
[5] מדרש במדבר רבה פרשה כב,ו, ובפירוש מהרז"ו.
