לרפואת: אברהם אלברטו בן מרים בתוך שאר חולי ישראל
לרפואת: שירה בת סיוון בתוך שאר חולי ישראל
יש מעשים, אשר עשויים להתפרש לטובה ולרעה. כאשר מעוררים בתוך האדם את הבושה הפנימית אזי הוא מטיב את דרכיו ומשתפר.
ישנם מעשים אשר עשויים להתפרש לשני צדדים, לטובה ולרעה, ורק האדם עצמו, בעל המעשה, יודע מה הייתה הכוונה האמיתית של מעשהו. למשל, אדם שמייעץ עצה שאינה הוגנת לחברו, שיש בה רווח לעצמו, וכלפי חוץ הוא טוען שהתכוון לטובתו של חברו. ועל כך אמרה התורה: "וְלִפְנֵ֣י עִוֵּ֔ר לֹ֥א תִתֵּ֖ן מִכְשֹׁ֑ל וְיָרֵ֥אתָ מֵּאֱ-לֹהֶ֖יךָ אֲנִ֥י ה' " (ויקרא פרק יט פסוק יד). כלומר, שאדם לא יכשיל את חברו, שאינו מבין בעניין מסוים (עִוֵּ֔ר), על ידי עצה שאינה הוגנת. דוגמא נוספת. אדם שאינו מכבד זקן, שנמצא בקרבתו, והוא עושה את עצמו כאילו לא ראה אותו, ועל כך אמרה התורה: "וְהָדַרְתָּ֖ פְּנֵ֣י זָקֵ֑ן וְיָרֵ֥אתָ מֵּאֱ-לֹהֶ֖יךָ אֲנִ֥י ה' " (ויקרא פרק יט פסוק לב).
ולכן, דרושה יראת שמיים.
ובמסכת אבות (פרק א משנה יב) לומדים דבר דומה: הלל אומר הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה. ופירש הרמב"ם: אמרו, שאהרן, עליו השלום, כשהיה מרגיש באדם שתוכו רע או כשהיו מספרים לו שתוכו רע, ושבידו עבירה, היה מתחיל לו לשלום, והיה מתאהב אליו, והיה מרבה לספר עמו. והיה האיש ההוא מתבייש בנפשו, ואומר: אוי לי, אילו היה ידע אהרן צפון לבי ורוע מפעלי לא היה מתיר לעצמו להסתכל בי, כל שכן שידבר עמי. ואמנם אני אצלו בחזקת אדם כשר, לכן אני אאמת את דבריו ומחשבתו ואהיה חוזר למוטב ונעשה מתלמידיו הלומדים ממנו.
ונמצא שכאשר מעוררים בתוך האדם את הבושה הפנימית של עצמו, מתוך אהבה ומתוך מפגש עם הטוב, אזי הוא מטיב את דרכיו ומשתפר. והדרך לכך היא להיות במחיצתם של צדיקים.
