ישראלפרשת שבוע

פרשת “עקב” – ישועת ישראל

ישועת ישראל – בבניין ירושלים, ולהיפך. ביאור משמעות הבניין באמצעות ביאור משמעות החורבן. בניין – זהו תהליך.  

ישועת ישראל – בבניין ירושלים, ולהיפך.

ביאור משמעות הבניין באמצעות ביאור משמעות החורבן. בניין – זהו תהליך.

 

התורה ציוותה אותנו על ברכת המזון, כפי שנאמר: “ואכלת ושבעת וברכת את ה’ א-להיך על הארץ הטבה אשר נתן לך”[1]. דהיינו, אדם שאכל סעודה עם לחם ושבע מאותה סעודה, חייב מן התורה לברך לאחר האכילה. ברכה זו היא ברכת המזון.

אם נתבונן בברכת המזון נראה שיש בברכת המזון ארבע ברכות. את שלושת הברכות הראשונות אנו מחויבים לברך מדין תורה[2], ואת הברכה הרביעית תיקנו חכמינו זיכרונם לברכה לאחר מרד בר כוכבא.

אם נתבונן בשלושת הברכות הראשונות שבברכת המזון, אותן אנו מחויבים לברך מדין תורה, נראה שכל ברכה פותחת ומסיימת באותו עניין ובאותה מילה.

הברכה הראשונה פותחת ב”ברוך אתה ה’ א-להינו מלך העולם הא-ל הזן אותנו ואת העולם כלו” וכו’, ומסיימת ב”ברוך אתה ה’ הזן את הכל”. פתיחה ב”הזן” וסיום ב”הזן”. ואכן, ברכה זו נקראת ברכת “הזן”. הברכה השניה פותחת ב”נודה לך ה’ א-להינו על שהנחלת לאבותינו ארץ חמדה טובה ורחבה” ומסיימת ב”ברוך אתה ה’ על הארץ ועל המזון”. פתיחה ב”ארץ”- ארץ ישראל, וסיום ב”ארץ”- ארץ ישראל. ואכן, ברכה זו נקראת “ברכת הארץ”. אמנם, בברכה זו ישנו לכאורה סיום בשני עניינים “על הארץ ועל המזון”, אך התלמוד מבאר שמדובר בעניין אחד – ארץ (ישראל) שמוציאה מזון.

הברכה השלישית שבברכת המזון פותחת ב”רחם ה’ א-להינו עלינו ועל ישראל עמך ועל ירושלים עירך” ומסיימת ב”ברוך אתה ה’ בונה ירושלים“. לכאורה, נראה שכאן הכלל אינו תקף, שכן הברכה פותחת ב”עלינו ועל ישראל עמך” ומסיימת ב”בונה ירושלים”. אמנם, גם בפתיחה מוזכרת ירושלים, אבל רק לאחר שמוזכר עם ישראל. לכאורה, הברכה הייתה צריכה לפתוח ב”רחם ה’ א-להינו על ירושלים עירך ועלינו ועל ישראל עמך”, במקום ב”רחם ה’ א-להינו עלינו ועל ישראל עמך ועל ירושלים עירך”.

ואמנם, בתלמוד[3] מובאת דעה לפיה היה צריך לסיים את הברכה השלישית בעניינו של עם ישראל -“ברוך מושיע ישראל”, כפי שהברכה פתחה בעניינו של עם ישראל -“רחם ה’ א-להינו עלינו ועל ישראל עמך”.

התלמוד מבאר, שאמנם הברכה השלישית פותחת בעניינו של עם ישראל ומסיימת בעניין בניית ירושלים, אבל בעצם, שני עניינים אלו הם עניין אחד. ישועת ישראל היא בניין ירושלים, ובניין ירושלים הוא ישועת ישראל. וכפי שנאמר בספר תהילים: “בונה ירושלם ה’ נדחי ישראל יכנס”[4]. כאשר עם ישראל מתקבץ מכל קצות תבל לארץ ישראל, אזי ירושלים הולכת ונבנית.

כאשר אנו שומעים על בנייה, אנו מתארים לעצמנו בתים גדולים ויפים ורחובות רחבים ונאים. הפסוק שבתהילים וגם הברכה השלישית שבברכת המזון מחדשים לנו שבניית ירושלים תלויה ב”נדחי ישראל יכנס”. ככל שיהיו יותר יהודים שיחיו בארץ ישראל בכלל ובירושלים בפרט, כך ירושלים תלך ותיבנה, תלך ותגדל.

על מנת להבין טוב יותר את תהליך הבנייה, ננסה קודם לכן להבין את תהליך החורבן. כאשר אנו שומעים על חורבן אנו מתארים לעצמנו בתים הרוסים ושרופים. אבל, נראה שחורבן ייתכן גם במקום שבו הבניינים שלמים ויפים. אם בניית ירושלים היא: “נדחי ישראל יכנס”, אזי חורבן ירושלים מתרחש כאשר ישנה גלות ועם ישראל אינו שוכן על אדמתו.

את הרעיון הזה אפשר למצוא גם בפרשת “בחקתי”, שם מפורטות הקללות, שיבואו על עם ישראל, אם עם ישראל ישחית את דרכיו. אחת הקללות היא: “ונתתי את עריכם חרבה[5].

רש”י מפרש במקום: ” ונתתי את עריכם חרבה. יכול מאדם? כשהוא אומר “והשימותי את הארץ” הרי אדם אמור. הא מה אני מקיים “חרבה”? מעובר ושב “. רש”י מבאר שכאשר אין אנשים שחיים או עוברים ושבים בעיר, אזי העיר הנה חרבה.

כאשר התורה מתארת את נס קריעת ים סוף היא אומרת: “ויולך ה’ את הים ברוח קדים עזה כל הלילה וישם את הים לחרבה ויבקעו המים”[6]. המים נבקעו ועם ישראל עברו בתוך הים בחרבה, כלומר, בחלק של הים, שממנו נסתלקו המים. “חרבה” היא ים יבש – יבשה שאינה טבעית[7]. הים נשאר במקומו, אלא שהמים הסתלקו. במקום ים רטוב קיבלנו ים יבש. וכך גם בחורבנה[8] של ארץ ישראל וירושלים. לאחר החורבן – ירושלים “התייבשה”. נסתלקו ממנה האנשים ש”החיו” אותה. אין מי שיקיים את התורה על אדמתה. אין מי שיחרוש, יזרע ויקצור. אין מי שישחק ויטייל בה[9].

הבנייה היא ההיפך מן החורבן. אם החורבן הנו “יובש”, אזי הבניה הנה חיים. “בונה ירושלם ה’ נדחי ישראל יכנס”. ככל שיותר יהודים באים לארץ אזי ירושלים הולכת ונבנית. ככל שיותר יהודים באים ומממשים בפועל חיים בארץ -לימוד תורה, חקלאות, תעשייה, צבא, חינוך ועוד, אזי: “בונה ירושלים ה’ “. ולא רק שירושלים נבנית, אלא שהקדוש ברוך הוא הוא זה שבונה אותה -“בונה ירושלים ה’ [10].

בברכת המזון (וגם בתפילת שמונה עשרה) מוזכרת בניית ירושלים במילים: “בונה ירושלים”. מדוע חז”ל השתמשו בלשון הווה – “בונה ירושלים”? הרי, את ברכת המזון ואת תפילת שמונה עשרה עם ישראל כבר מברך ומתפלל קרוב לאלפיים שנה. האם היה נכון לברך “בונה ירושלים” גם לפני מאות שנים, כאשר עם ישראל היה מפוזר בכל קצוות תבל ומדוכא בייסורים? כנראה שכן. חז”ל רצו ללמד אותנו שבניית ירושלים וגאולת ישראל הם תהליכים שאורכים זמן[11]. כל יהודי שעושה מעשה טוב מוסיף לבניית ירושלים. כל יהודי שעולה לארץ ישראל וחי בה מקדם את גאולת ישראל. בכל יום ויום אנו מקוים ומתפללים לעוד התקדמות של הגאולה, לעוד בנייה של ירושלים. מספר פעמים בשנה אנו גם מתפללים שתהליך זה יסתיים סוף סוף: “לשנה הבאה בירושלים הבנויה”.

 

[1]   דברים פרק ח פסוק י.

[2]   שלושת הברכות הראשונות שבברכת המזון הן מן התורה, אך את נוסחן תיקנו לאחר מתן תורה. משה רבינו

תיקן את נוסח (או את היסוד לנוסח, שנמצא לפנינו כיום) הברכה הראשונה – ברכת הזן. יהושע בן נון תיקן את

נוסח הברכה השניה – ברכת הארץ. דוד ושלמה תיקנו את נוסח הברכה השלישית – ברכת בונה ירושלים.

את הברכה הרביעית – הטוב והמטיב, תיקנו חכמינו זיכרונם לברכה לאחר מרד בר כוכבא.

ועיין בהקדמתו של הרב חיים דוד הלוי לפרק פא (הלכות ברכת המזון) בספרו מקור חיים חלק ב.

[3]   ראה את כל העניין במסכת ברכות דף מט עמוד א.

[4]   תהילים מזמור קמז פסוק ב.

[5]    ויקרא פרק כו פסוק לא.

[6]    שמות פרק יד פסוק כא.

[7]    ראה תרגום אונקלוס שמתרגם חרבה כ”יבשתא”.

[8]   ואולי, אפשר לומר ש”חרבה” (המקום שהתייבש) היא מלשון חורבן.

[9]   ראה בית יוסף, אורח חיים סימן תקסא, שם משמע שחורבן הנו גם כאשר יש יישוב יהודי, אלא שהוא נמצא תחת שלטון של גויים.

[10]  והאיר הרב ארז שחר: אפשר להוסיף את דברי חכמים שכל המשמח חתן וכלה כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים (ראה מסכת ברכות דף ו עמוד ב), כראיה לכך שבניין ירושלים תלוי בבניית הקשר בין בני אדם. שהרי איש ואישה שזכו – שכינה ביניהם (סוטה דף יז עמוד א), וממילא הוספת שכינה בעם ישראל היא דבר מהותי בבניין ירושלים.

[11]     ראה כלי יקר, בראשית פרק ד פסוק יז.

אדיריה פנחס

אין להעתיק או לצלם תכנים ללא אישור בכתב מהמחבר. ניתן לצלם בכמות מוגבלת וסבירה שלא לצורך מסחרי אלא אך ורק לצורך הפצת תורה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אולי תתעניין במאמר
Close
Back to top button