להצלחת: עם ישראל, לשמירה על החטופים, ולישועתם.
מעשה ברבי פנחס בן יאיר, התגורר בעיר בדרום. פעם אחת באו לעירו מספר אנשים כדי להתפרנס, והפקידו אצלו שעורים. אותם אנשים שכחו מהפיקדון, והלכו להם. בינתיים, רבי פנחס בן יאיר זרע את השעורים, ואסף את היבול. וכך המשיך לעשות במשך שבע שנים. לאחר שבע שנים באו אותם אנשים, וביקשו מרבי פנחס בן יאיר את השעורים שלהם. רבי פנחס בן יאיר, שהכיר אותם, נתן להם את כל האוצרות, שנאספו במשך אותן שבע השנים.
פרשת "עקב"[1] מלמדת אותנו שבורא עולם נאמן[2] לתת לישראל שכר על המצוות שהם עושים ומפקידים אצלו, אך שכר זה, לפחות חלקו, יינתן רק לעתיד, ולבסוף – 'עקב'. ולומדים עוד שבורא עולם "זורע" את המצוות שהאדם עושה, ומשלם לו שכר גם על פירות המצווה ופירות פירותיה של המצווה, כפי שעשה רבי פנחס בן יאיר. ועל כך נותנים שבח בתפילה: זורע צדקות[3].
כך למשל, אדם שנתן צדקה לפני שנה, ייתכן שיקבל שכר לא רק על סכום הכסף שהוא נתן, אלא גם על הרווחים שהוא היה עשוי לקבל מאותו סכום כסף אילו הוא היה משתמש בו בעצמו, או שהעני שקיבל את הכסף הרוויח ממנו. וכן אדם, שפינה למישהו מקום ישיבה באוטובוס, ואנשים אחרים ראו ולמדו ממנו לעשות טוב, יקבל שכר גם על זיכוי הרבים, אפילו שהוא לא התכווין לכך.
[1] דברים פרק ז פסוק יב.
[2] דברים פרק ז פסוק ט, סוף פרשת "ואתחנן", וזהו עניין סמיכות סוף פרשת "ואתחנן" לתחילת פרשת "עקב". פירוש עץ יוסף.
[3] מדרש דברים רבה פרשה ג,ג ובפירוש עץ יוסף.
