פרשת שבועתורה תפילה ומעשים טובים

פרשת “נשא” – מעשה אחד כוונות שונות

מדוע התורה מפרטת באריכות את כל הקורבנות של נשיאי ישראל שהובאו בחנוכת המזבח? אמנם, כל הקורבנות היו זהים, אבל הכוונות היו שונות, וכולן נצרכות ורצויות.

להצלחת: ולשמירת עם ישראל

להצלחת: חיילי צבא הגנה לישראל וכוחות הביטחון

מדוע התורה מפרטת באריכות את כל הקורבנות של נשיאי ישראל שהובאו בחנוכת המזבח? אמנם, כל הקורבנות היו זהים, אבל הכוונות היו שונות, וכולן נצרכות ורצויות.

בסוף פרשת “נשא” מסופר על חנוכת המזבח. המשכן הוקם בתאריך א’ ניסן, והחל מתאריך זה החלו הנשיאים להביא כלים וקורבנות לחנוכת המזבח, כל נשיא ביום אחר. התורה מפרטת באריכות אלו כלים ואלו קורבנות הביא כל נשיא, המשתרעת על פני פסוקים רבים[1]: נשיא שבט יהודה הביא כך וכך, נשיא שבט יששכר הביא כך וכך, וכו’. ומי שיעיין היטב בפסוקים יגלה שכל הנשיאים הביאו ממש את אותם כלים ואת אותם קורבנות. ואם כן, יש לכאורה לתמוה מדוע התורה הייתה צריכה לפרט לגבי כל נשיא ונשיא אלו כלים ואלו קורבנות הוא הביא, ולא הסתפקה באמירה כללית וקצרה שכל נשיאי השבטים הביאו כך וכך כלים וכך וכך קורבנות?!

מדהים הדבר שכל הנשיאים הביאו את אותם כלים ואת אותם קורבנות מבלי שהם תיאמו זאת מראש, ואין ספק שהדבר היה ברוח הקודש. רבותינו[2] ביארו שאמנם כל הנשיאים הביאו את אותם כלים ואת אותם קורבנות, אבל לכל אחד מהם הייתה כוונה אחרת בהבאה, בהתאם לכוח המיוחד של השבט שלו. ולכן, התורה הייתה צריכה לפרט לגבי כל נשיא ונשיא מה הוא הביא על מנת ללמד שכל הכוונות הללו היו נצרכות וכל הכוונות הללו היו רצויות לפני הקדוש ברוך הוא.

למשל, אחד הכלים שהביאו כל הנשיאים היה מזרק, שהינו כלי שיוצקים או מוזגים לתוכו נוזלים: “מזרק אחד כסף שבעים שקל בשקל הקדש”.

וכך כיוון נשיא שבט יהודה בהבאתו את המזרק. המזרק רומז לכדור הארץ, הדומה לכדור, שנזרק מיד ליד. שבעים שקל רומזים לשבעים אומות שנמצאות בעולם. ומכיוון ששבט יהודה העמיד את מלכות דוד ושלמה וכן יעמיד את מלך המשיח, רמז נשיא שבט יהודה ששלמה המלך ומלך המשיח ימלכו על כל העולם, שבו נמצאים שבעים אומות.

לעומת זאת, נשיא שבט ראובן כיוון כוונה אחרת[3] – את הצלתו של יוסף על ידי ראובן, שהיה אחד המעשים המשמעותיים של ראובן. המזרק רומז לעצתו של ראובן לזרוק את יוסף אל הבור. במבט ראשון זו נראית עצה שלילית ואכזרית, אבל כאשר מעמיקים להתבונן מגלים שהעצה הזו באה על מנת להציל את יוסף מהריגה מידית, וזאת על מנת לאפשר מרווח זמן על מנת להציל את יוסף בהמשך. העצה לזרוק את יוסף אל הבור הייתה בבחינת “כסף” – עצה טובה, ולכן המזרק היה עשוי מכסף. ואמנם, למתבונן נראה במבט ראשון כאילו מדובר במעשה שלילי וזאת מפני שהמתבונן אינו מודע לכוונתו הנסתרת של ראובן. ולכן, המזרק היה במשקל שבעים שקל – 70 זו הגימטריא של אותיות “סוד”. בליבו של ראובן היה סוד – להציל את יוסף.

כל זה מלמד אותנו שמעשים זהים עשויים להיות בפועל מאוד שונים, וזאת בשל הכוונות השונות שיוצקים לתוכם. לכן, גם אם יש רבים והמונים שעושים מצווה מסוימת או מעשה טוב מסוים, אסור להניח שאולי המעשה שלי אינו נצרך כל כך (שהרי יש עוד רבים שעושים את אותו דבר). וזאת מכיוון שהקדוש ברוך הוא חפץ בכל כוח ובכל כוונה של כל אחד ואחד מאתנו, ולא ניתן להגיע לשלימות מבלי לקבץ את כל הכוונות הטובות והמיוחדות שיש בכל ישראל.

[1] במדבר פסוק ז פסוקים יב-פח (77 פסוקים).

[2] במדבר רבה פרשה יג,יד ; פירוש הרמב”ן על ספר במדבר פרק ז, פסוקים יב-יז.

[3] במדבר רבה פרשה יג,יח.

הצג עוד

אדיריה פנחס

אין להעתיק או לצלם תכנים ללא אישור בכתב מהמחבר. ניתן לצלם בכמות מוגבלת וסבירה שלא לצורך מסחרי אלא אך ורק לצורך הפצת תורה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אולי תתעניין במאמר
Close
Back to top button