להצלחת: עם ישראל וחיילי צבא הגנה לישראל, לשמירה על החטופים ולישועתם
לעילוי נשמת: מוריה בת שירה ז"ל
בפרשת "אמור"[1], קיים ציוויי להדלקה תמידית של נרות המנורה, המופיע לאחר פרשת השבת והמועדים. ורבותינו[2] הציגו תמיהה, האם יש צורך באור הגשמי של המנורה על מנת להאיר את המשכן?! הרי, במשך כל שנות שהותם של בני ישראל במדבר הם הלכו לאורו של הקדוש ברוך הוא, ואם כן אין כלל צורך באור הגשמי של המנורה?![3] אלא שאור המנורה לא בא על מנת להאיר את המשכן, אלא הוא עדות לכל באי עולם שהשכינה שורה בישראל.
וזה מה שנאמר בפרשה: "פרכת העדת", כלומר הפרוכת הייתה כנגד הנר המערבי[4] שבמנורה, ששימש כעדות לכל באי עולם שהשכינה שורה בישראל[5]. בנרות המנורה היו שמים די שמן, כך שהם ידלקו לפחות למשך כל הלילה. ובמהלך היום שלאחריו הנרות היו כבים, מלבד הנר המערבי, שהיה בו נס תמידי, שהוא היה ממשיך לדלוק עד מועד ההדלקה הבא של המנורה, ומשלהבתו היו מדליקים את שאר הנרות שכבו. והנס התמידי הזה הוא עדות לכל באי העולם שהשכינה שורה בישראל.
ומי זקוק לעדות זו? ראשית, עם ישראל זקוק לעדות זו. שהרי גם בזמנו של משה רבינו היו ליצנים שטענו שאין אפשרות שהשכינה תשרה במשכן, לאחר חטא העגל. ויש נוספים, שעשויים לטעון, מתוך ענווה פסולה או קטנות, שאין עם ישראל ראוי לנס ולמקדש. ואין זה נכון!
וגם כל העולם זקוק לעדות זו. רבים באומות העולם מתפללים, אך מעולם הם לא זכו להשראת שכינה או לאות תמידי גלוי מהשמיים שתפילתם או עבודתם רצויה ומקובלת. מעולם הם לא זכו לעדות תמידית בדמותו של הנר המערבי. רק עם ישראל, העובד והמתפלל כפי רצונו של בורא עולם, זוכה לכך[6].
[1] ויקרא פרק כג פסוקים א-ד.
[2] מסכת שבת דף כב עמוד ב.
[3] והתוספות במסכת שבת ד"ה "וכי לאורה הוא צריך" הביא שני ביאורים לתמיהת הגמרא: א. האם אהרן הכהן היה נזקק לאורה
של המנורה?! הרי, במשך שנות שהותם של בני ישראל במדבר היה עמוד הענן מאיר לעם ישראל בכל המקומות, כולל חביות
וכדומה. ב. האם השכינה נזקקת לאורה של המנורה?!
[4] ראה בדברי רש"י על מסכת שבת שני פירושים מהו הנר המערבי.
[5] פירוש רש"י על ספר ויקרא פרק כד פסוק ג.
[6] ספר הכוזרי מאמר שני אות לב.
