פרשת "נח" – חולין או קדושה

לרפואת: רות בת שרה גולדה בתוך שאר חולי ישראל. לרפואת רניאל בן מזל, שמואל בן רחל, אפרים בן רחל ור' אייל מנשה בן סולטנה בתוך שאר חולי ישראל.

לעילוי נשמת: מרן רבינו עובדיה יוסף בן גורג'ייה זצ"ל. לעילוי נשמת כרים בן מוזלי, ישעיהו בן טובה, אהרון (אריק) ז"ל בן רחמים, שרון רפאל (רפי) עמר ז"ל, יגאל בן מרימה ז"ל חיים ז"ל בן עליזה, מורי צפניה שלום בן רבי שמעון סאלם זצ"ל

לאחר ההצלה המופלאה של נח, בניו ונשותיהם מהמבול, אירעה ירידה ונפילה. נח נטע כרם ענבים, ייצר יין מהענבים, שתה מהיין, השתכר והגיע לכדי ביזיון[1]. ובתורה, יש רמז בתחילת המעשה להתרחשויות שיבואו לאחר מכן: "וַיָּחֶל נֹח איש האדמה וַיִטַּע כרם"[2]. "וַיָּחֶל" – מלשון התחלה ומלשון חולין. נח התחיל לעבד מחדש את האדמה, אך עשה עצמו חולין, שהתחיל דווקא בנטיעה של כרם ענבים, והיה לו לעסוק בהתחלה בנטיעה אחרת[3].

והרי, אנו מכירים את היין דווקא בתחום הקדושה, שהרי קידוש בשבת וחג עושים עם יין, ואם כן מדוע בתורה רמוז מעשה היין של נח בלשון של חולין?

אמנם, כאשר שותים יין במידה הנכונה ובכוונה הנכונה אזי היין משמח ומעורר את האדם לדברים טובים ומרוממים[4]. אבל, כאשר שותים יין מעבר למידה ויותר מהצורך אזי זהו דבר זר וחולין, וגורם לקלקולים. ונראה שאם נח בחר לגדל בהתחלה דווקא ענבים, הוא היה לאכול אותם כפי שהם, ולא לייצר מהם יין, או שהוא לא היה צריך לנטוע דווקא כרם, שמכיל שורות רבות של ענבים, שהרי מדוע הוא צריך כל כך הרבה יין? אלא, הוא היה צריך להסתפק במספר גפנים בלבד[5].

ומכאן נלמד שמהעולם הזה צריך לקחת דברים דווקא במידה הנכונה ובזמן הנכון, לכל דבר ודבר, כדי שאפשר יהיה גם להתרומם וגם לרומם את הבריאה.

[1] בראשית פרק ט פסוקים כ-כז

[2] פסוק כ, פירוש ה"ספורנו"

[3] פירוש רש"י על פי המדרש

[4] "מקור חיים" לרב חיים דוד הלוי זצ"ל, פרק קיד, קדוש על היין

[5] על פי פירושי הרד"ק והרמב"ן לפסוק כ, מדרש בראשית רבה פרשה לו אותיות ג-ד