להצלחת: חיילי צבא הגנה לישראל וכוחות הביטחון של עמו ישראל
לעילוי נשמת: החללים והפצועים מעמו ישראל במלחמת חרבות ברזל, לעילוי נשמת אברהם אלברטו בן שועה
הניסיון הגדול של העקדה התרחש, על פי מה שכתוב תורה[1]: "אחר הדברים האלה". אחרי מה?
רבותינו הביאו שני הסברים[2]:
- אחרי דבריו של השטן, שקטרג על אברהם אבינו, שבסעודה שהוא ערך לכבוד מילתו של יצחק הוא לא הקריב קורב כלשהוא לפני ה'. ואז ה' ענה לשטן, שאותה סעודה נערכה על ידי אברהם בשביל יצחק, ואם ה' יאמר לאברהם לזבוח את יצחק לה' הוא לא יעכב.
- אחרי דבריו של ישמעאל, שהתפאר על יצחק, שיצחק נימול בגיל 8 ימים, אך הוא ישמעאל נימול בגיל 13 שנים, ולא עיכב. ואת תשובתו של יצחק לישמעאל נפרט בהמשך.
הניסיון מגיע לאדם כדי שבאמצעות כוח הבחירה שלו הוא יוציא את הטוב מהכוח אל הפועל. לא רק לב טוב, אלא גם מימוש במעשים. וה' מנסה את מי שיוכל לעמוד בניסיון, כדי להצדיקו[3]. וזו הייתה טענתו של ישמעאל, שאמר שמילתו של יצחק הייתה פחות משובחת ממילתו שלו, שהרי ליצחק התינוק לא הייתה בחירה במעשה המילה, והוא קיבל אותה "במתנה". ואילו, הוא ישמעאל נימול בגיל 13 שנים, והיה יכול להתנגד, ולא עשה כן, ולכן זכות המילה שלו משובחת הרבה יותר. ויצחק השיב לו שזה נכון, אבל זהו שבח באיבר אחד בלבד, ואילו הוא יצחק מוכן למסור את כל גופו לה', וכפי שאכן התממש במעשה העקידה[4].
ורבים שואלים, על ההסבר הראשון, הרי יצחק נימול בגיל 8 ימים, ובמעשה העקידה הוא היה בגיל 37 שנים, ואם כן, מדוע השטן המתין זמן כה רב על מנת לקטרג על הסעודה שהייתה אז? ומדוע הוא לא קטרג מיד לאחר הסעודה?
השטן חשב שאם יקטרג בזמן הסעודה אזי אברהם, שעמד כבר בתשעה ניסיונות, יצליח לעמוד גם בניסיון העקידה, וה' יביא לו בן אחר תמורת יצחק. ואזי אדרבא, זכות מצוות העקידה תחסום בעתיד את קטרוגי השטן. לכן, השטן המתין ולא קטרג, רק עד שיצחק כבר היה גדול וחזק, בחשבו שיצחק יתנגד לאביו ולא יסכים למסור את עצמו ולהיעקד. אולם, תכנית זו נכשלה, מפני שיצחק מסר את עצמו ואת כל גופו ברצון, ואדרבא יצאה זכות גדולה ועצומה אף יותר, שעליה עם ישראל נסמך בתפילות בראש השנה: עוקד והנעקד והמזבח. לא רק העוקד עמד בניסיון, אלא גם הנעקד. דווקא אפשרות הבחירה, שהייתה ליצחק, יצקה למצוות העקידה משמעות עצומה יותר[5].
השטן המתין עד שיגיע העיתוי המתאים, שבו הוא חשב שהקטרוג יפעל ויצליח. בסייעתא דשמיא, התכנית נכשלה, ויצאה מזה טובה גדולה. ומכאן נלמד להיפך, כיצד לסנגר ולומר מילים טובות על עם ישראל בזמן שצריך: חזקו ואמצו! ברוכים תהיו! סייעתא דשמיא בדרך לניצחון!
[1] בראשית פרק כב פסוק א.
[2] מסכת סנהדרין דף פט עמוד ב, פירוש רש"י על התורה.
[3] ראה פירוש הרמב"ן על הפסוק.
[4] מדרש בראשית רבה פרשה נה,ד ובפירוש עץ יוסף.
[5] ספר "בן יהוידע" על אגדות הש"ס, מסכת סנהדרין דף פט עמוד ב.
