לרפואת: מחלוף בן מרים בתוך שאר חולי ישראל
להצלחת: עם ישראל. לשמירה על החטופים, ולישועתם
משל לאדם, שנפלו לו מטבעות נחושת, והתפזרו במקום חשוך. חשב אותו אדם לעצמו שאם הוא יבקש עזרה מאנשים, שיאירו לו את המקום, הם לא יסכימו לבוא ולהתאמץ מפני שערך מטבעות הנחושת הנו נמוך יחסית. ולכן, אותו אדם השליך מטבע זהב לאותו מקום, והתחיל צועק לעזרה. באו אנשים לעזרתו, האירו את המקום, ומטבע הזהב נמצא. לאחר שנמצא מטבע הזהב, פנה אותו אדם למסייעים וביקש מהם שאם הם כבר באו אז שימתינו מעט כדי שהוא יאסוף גם את מטבעות הנחושת.
בזכות מטבע הזהב נמצאו גם מטבעות הנחושת.[1]
ולכן, נמנעה ממשה רבינו הכניסה לארץ ישראל, ואף עצמותיו לא עברו את הירדן והוא לא זכה להיקבר בארץ ישראל, כדי שבזכותו, כאשר יגיע מועד תחיית המתים, יזכו כל בני דורו לקום בתחיית המתים, ולהיכנס לארץ ישראל[2].
שהרי עיקרה ויסודה של תחיית המתים היא רק בארץ ישראל, ולא בחוץ לארץ. ובזכות משה רבינו זכו המתים בחוץ לארץ לקום לתחייה ולבוא לארץ ישראל על ידי גלגול מחילות[3]. ויש בכך צער. רוב העם, הקבורים בחוץ לארץ, מתגלגלים עצמותיהם במחילות עד ארץ ישראל, ואז הם חיים. ואילו, הצדיקים זוכים לעמוד על רגליהם וללכת במחילות עד ארץ ישראל, ושם הם מבצבצים ויוצאים. ועל זה מתפללים: והוליכנו קוממיות לארצנו, שלא יהיה גלגול עצמות, אלא יזכו לעמוד על רגליהם בקומה זקופה וילכו במחילות עד ארץ ישראל[4].
[1] מדרש דברים רבה פרשה ב,ט על דברים פרק ג פסוק כז.
[2] ראה הסבר בפירוש עץ יוסף.
[3] פירוש עץ יוסף, מסכת כתובות דף קיא עמוד א.
[4] ספר "בן יהוידע" על מסכת כתובות דף קיא עמוד א בשם הגאון מורנו הרב משה סופר ז"ל.
