חג שמיני עצרת – מועד נוסף ומיוחד

לעילוי נשמת: הנרצחים והחללים מעמו ישראל ז"ל

להצלחת: ישראל, לשמירה על החטופים ולגאולתם

חג שמיני עצרת חל מיד לאחר תום חג הסוכות, ולכאורה אין הסבר בתורה למשמעותו, ומדוע הוא נקבע.

וחכמינו[1] הסבירו שייחודו של חג שמיני עצרת הוא שחג זה נקבע בנוסף לשאר המועדות, כדי להרבות שמחה בישראל, ועל מנת שעם ישראל יוכל להוסיף ולכבד את בורא עולם.

עם ישראל, במועדים שניתנו לו, מקריב קורבנות לבורא עולם ומרבה כבוד כלפי שמיים, ואילו אומות העולם לא די שלא מקריבים קורבנות לבורא עולם בעת שלוותם, אלא גם מכעיסים במעשיהם. והבדל זה מתבלט יותר בחג הסוכות, שאז עם ישראל מקריב עבור אומות העולם 70 פרים, ולא די שאומות העולם לא משיבים לו אהבה, אלא אדרבא הם שונאים את ישראל[2]. ולכן, מיד לאחר חג הסוכות נוסף מועד מיוחד, שבו יש מצד אחד הרחקה לאומות העולם, ומצד שני קירוב יתר לעם ישראל. בחג שמיני עצרת יש הזדמנות נוספת לעם ישראל לעבוד עבודה מיוחדת לבורא עולם, לכאורה ללא סיבה מיוחדת, אלא רק בשל הקשר והאהבה המיוחדים שבין בורא עולם ובין עמו ישראל חביבו.

קשר מיוחד זה בא לידי ביטוי בחג שמיני עצרת גם בכך שמקריבים בו את מספר הקורבנות הקטן ביותר, ביחס לשאר מועדי השנה, פר אחד ואיל אחד. הכמות הקטנה של הקורבנות מלמדת שחג זה לא נקבע בעיקר בשל עבודת הקורבנות, אלא בשל האהבה והחיבה המיוחדים לעם ישראל[3]. רבותינו המשילו כך את קביעת חג שמיני עצרת בסיומו של חג הסוכות: "ליום אחרון אמר לאוהבו: עשה לי סעודה קטנה, כדי שאהנה ממך". פירוש אם תהיה הסעודה גדולה יאמרו בעבור הנאת הסעודה כי רבה היא באתי אצלך אבל אם תהיה סעודה קטנה שאין בה שיעור הנאה לא יאמרו בשבילה באתי אלא בשבילך באתי, וכן הענין בנמשל[4]. והדברים נפלאים.

[1] מדרש במדבר רבה פרשה כא,כג.

[2] מדרש במדבר רבה פרשה כא,כד.

[3] פרוש "חזקוני" על ספר במדבר פרק פסוק.

[4] ספר "בן יהוידע" לגרי"ח זצ"ל.