לרפואת: נלה בת סווטלנה ורות בת שרה גולדה בתוך שאר חולי ישראל. לרפואת ר' גדליהו בן ישועה, שמואל בן רחל, אפרים בן רחל ור' אייל מנשה בן סולטנה בתוך שאר חולי ישראל.
לעילוי נשמת: שרון רפאל (רפי) עמר ז"ל, לעילוי נשמת יגאל בן מרימה ז"ל, לעילוי נשמת חיים ז"ל בן עליזה, לעילוי נשמת מורי צפניה שלום בן רבי שמעון סאלם זצ"ל
איזו סעודה עריבה יותר לחיכו של המלך? בורא עולם מרוצה מעבודתו של עם ישראל, ולכן הוא מצווה אותו, מדי יום, להקריב קורבן עולה.
[1]משל למלך שהיו לו שני מבשלים, שהכינו סעודות עריבות וטעימות למלך. חלף זמן, ואף אחד לא ידע איזו סעודה עריבה יותר למלך. רק כאשר המלך ציווה את המבשל השני לעשות לו שוב סעודה דומה, כולם הבינו שהסעודה השנייה היא זו שעריבה יותר לחיכו של המלך.
כך, כאשר נח יצא מהתיבה, הוא הקריב עולות[2], והן התקבלו ברצון. אך, לא מצאנו שנח הצטווה להקריב שוב. ואילו, עם ישראל הקריב קורבנות עולה במעמד הר סיני,[3] ומצאנו שהוא הצטווה להקפיד ולהקריב שוב ושוב את קורבן העולה, והוא הקורבן הראשון שמוזכר בפרשת "צו". ומכאן, שקורבן העולה של עם ישראל מרוצה יותר לפני בורא עולם.
ועל זה נאמר: "וערבה לה' מנחת יהודה וירושלם כימי עולם וכשנים קדמניות"[4].
כלומר, לעתיד לבוא עבודת עם ישראל תהיה עריבה ומרוצה לפני בורא עולם כמו הקורבנות שהוקרבו בימי הבל, נח, משה רבינו ושלמה המלך. בימי הבל עדיין לא הייתה עבודה זרה בעולם, ובימי שלמה ירדה אש מן השמים כשנחנך בית המקדש.
ואם כן, האם משימתנו היא לנסות להגיע לרמה הרוחנית שהייתה פעם? כן, אבל לא להסתפק בכך. ה"שחזור" של הרמה הרוחנית שהייתה פעם בעולם, דווקא לאחר שהתרחשו כל כך הרבה פגמים בעולם, היא מעלה גדולה יותר וחביבה יותר. ומשימת התיקון הזו, שעליה מצווה עם ישראל מדי יום, מראה על חביבותו הגדולה, שבורא עולם מעוניין דווקא בשירות שלו. "וערבה לה' מנחת יהודה וירושלם כימי עולם וכשנים קדמניות".
[1] תוכן המאמר על פי מדרש ויקרא רבה פרשה ז,ד ומפרשי המדרש.
[2] בראשית פרק ח פסוקים כ-כא.
[3] שמות פרק כד פסוק ה.
[4] מלאכי פרק ג פסוק ד.
