פרשת "בהר" – מצווה שנכתבת לזיכרון עולם

לעילוי נשמת: החייל היקר עירא יאיר בן טליה ז"ל

להצלחת: הודיה בת סמדר, יחד עם כל ישראל

התורה אומרת[1] שכאשר אחינו נוטה ליפול ומתמסכן עלינו לתמוך ולהחזיק בו ברגע האמת, כדי שלא ייפול ויתמוטט. במעשה זה אנו עוזרים יותר לעצמנו מאשר לאחינו, מפני שמהשמיים ישפיעו עלינו שפע ברכה, כפי שמעיין מים זקוק לאפיקים יבשים, שבהם יזרמו מי נביעתו.

ומצאנו אנשים גדולים בתנ"ך שזכו לעשות מצווה גדולה ברגע האמת, ולכן המצווה שלהם נכתבה בתנ"ך, ופורסמה לזיכרון עולם, כדי שכולם ילמדו מהם. ובכל זאת, הם יכלו לעשות מצווה גדולה אף יותר, אלא שהיו מניעות, ואילו הם היו יודעים שהמצווה שלהם מאושרת בשמיים, ותשמש דוגמא לכלל ישראל, הם היו מוסיפים להגדיל את המצווה[2].

אהרון הכהן יצא לקראת משה, כאשר משה רבינו עשה את דרכו למצרים, ושמח בליבו על כך שאחיו יהיה גואלם של ישראל[3]. אהרון עשה מצווה גדולה במחשבה. אבל, אם הוא היה יודע שמעשהו ייכתב בתורה, הוא לא היה מסתפק במחשבה, אלא היה עושה מעשה, ויוצא לקראת משה בתופים ובמחולות. אך אהרון חשש מקטרוגו של פרעה.

ראובן הציל את יוסף ממוות, ויעץ לזרוק אותו לבור, עצה אשר התקבלה על ידי אחיו, וזאת כדי שיוכל בהמשך להצילו[4]. ראובן עשה מצווה גדולה בדיבור. אבל, אם הוא היה יודע שמעשהו ייכתב בתורה, הוא לא היה מסתפק בדיבור, אלא עושה מעשה, מרכיב את יוסף על כתפיו, ומביאו לאביו. אך ראובן חשש מתגובת אחיו.

בועז כיבד את רות בקלי (קמח קלוי)[5]. בועז עשה מצוה גדולה במעשה. אבל, אם הוא היה יודע שמעשהו ייכתב בתנ"ך הוא היה עושה מעשה גדול אף יותר, ומאכיל את רות עגלים פטומים. אך בועז חשש שמא הוא יבוא לכדי חשד.

וכיום, שהתנ"ך נחתם, מי כותב את המצוות שאדם עושה? אליהו הנביא ומלך המשיח, והקדוש ברוך הוא חותם. חשוב לעזור לאחינו ברגע האמת, ברגע שבאמת הוא זקוק לעזרה. וגם אם נדמה שיש מניעות, אין להסס, וזאת מתוך הידיעה שהמצווה חשובה בשמיים, ונכתבת בשמיים לזיכרון עולם.

[1] ויקרא פרק כה פסוקים לה, לט, ובמפרשים על הפסוק.

[2] מדרש ויקרא רבה פרשה לד,ח, ובפירושי עץ יוסף ואמרי יושר.

[3] שמות פרק ד פסוקים יד, כז.

[4] בראשית פרק לז פסוקים כא-כב.

[5] מגילת רות פרק ב פסוק יד.