אמונה ובחירהפרשת שבוע

פרשת “תרומה” – מסירות נפש

במה נתייחד ארון הברית מכל שאר כלי המשכן, שהציווי עליו הובא בלשון רבים? שמחה במסירות הנפש של זולתנו.

לרפואת: יוסף בן עזיזה בתוך שאר חולי ישראל

לרפואת: גיורא בן מרגלית בתוך שאר חולי ישראל

במה נתייחד ארון הברית מכל שאר כלי המשכן, שהציווי עליו הובא בלשון רבים? שמחה במסירות הנפש של זולתנו.

בפרשת “תרומה” מובאים הציוויים על עשיית המשכן וכליו, ובפרשת “ויקהל” מתוארת עשייתו בפועל של המשכן וכליו. הציוויים שבפרשת “תרומה” מובאים בלשון יחיד – “ועשית”: “ועשית כפרת זהב”, “ועשית שלחן”, “ועשית מנרת זהב טהור” וכו’. אולם, לגבי עשיית ארון הברית מובא הציווי בלשון רבים: “ועשו ארון עצי שטים”[1]. במה נתייחד ארון הברית מכל שאר כלי המשכן, שהציווי עליו הובא בלשון רבים?

הרמב”ן מביא בשם המדרש שארון הברית, בשל קדושתו המיוחדת, נתייחד בכך שכל עם ישראל התעסק בעשייתו. ולכן, השתמשה התורה, לגבי עשייתו, בלשון רבים, על מנת לכלול בעשייתו את כל עם ישראל.

ומה היה אותו עסק של עם ישראל בעשיית הארון? הרמב”ן מביא שלושה הסברים אפשריים לכך. הסבר ראשון הוא שכל אחד מעם ישראל נידב נדבה מיוחדת לעשיית הארון. הסבר שני הוא שכל אחד מעם ישראל עזר מעט לבצלאל בעשיית הארון. הסבר שלישי הוא, שבאמת רק בצלאל עסק בפועל בעשיית הארון. אולם, כל עם ישראל רצו להשתתף בעשיית הארון, וכיוונו במחשבתם להצלחתו של בצלאל במלאכת הארון, ולכן הם זכו שהציווי לעשיית הארון הובא בלשון רבים.

ויש לשאול. בפרשת “ויקהל” מתואר שרק בצלאל עסק בעשיית הארון: “ויעש בצלאל את הארן עצי שטים”[2]. “ויעש בצלאל” – לשון יחיד. ואילו בפרשת “תרומה” מובא שכל עם ישראל עסקו בעשייתו של הארון: “ועשו ארון עצי שטים”. “ועשו” – לשון רבים. כיצד מסתדרים הפסוקים זה עם זה?

אפשר אולי להסביר כך, על פי ביאוריהם של הרמב”ן ורש”י. בצלאל מסר את נפשו על עשיית ארון הברית, ולכן מלאכת ארון הברית (בפרשת “ויקהל”) נקראה על שמו: “ויעש בצלאל את הארן עצי שטים”. רק לבצלאל הייתה את המעלה המתאימה ואת מסירות הנפש הדרושה על מנת לעשות את ארון הברית. כל שאר החכמים לא היו ראויים לעשות את ארון הברית. אולם, למרות זאת, ואולי דווקא בשל כך, כל העם עמד מאחורי בצלאל. הם לא קינאו בו ואמרו: “למה דווקא הוא ולא אנחנו?”, אלא כולם כיוונו, רצו ושמחו בהצלחתו ובמסירות הנפש שלו: “נכון, אין אנו ראויים לעשות בעצמנו את ארון הברית, אך אנו שמחים שיש בנו אחד שמתאים לכך ושמזכה את כולנו”. ולכן, עשיית ארון הברית נקראה גם על שמם של כלל ישראל: “ועשו ארון עצי שטים”. התורה אינה נחלתם של היחידים, אלא היא נחלתו של כלל ישראל. נכון, לבצלאל היה כוח מיוחד במינו, אבל כל אחד מעם ישראל השתתף והצטרף לכוח זה בכך שהוא רצה ושמח על כוח זה. ולכן, מלאכת עשיית ארון הברית נקראה גם על שמו של בצלאל וגם על שמם של כלל ישראל.

יש בינינו אנשים שונים שמוסרים את נפשם על דברים שונים – אמונה, תורה, מלחמה, חסד, כלכלה, חברה, ארץ ישראל ועוד. לא תמיד אנו מסוגלים למסור את נפשנו על דברים, שאנשים אחרים מוסרים את נפשם עליהם. לא תמיד אנחנו מסוגלים להזדהות לחלוטין עם מסירות הנפש של אנשים אחרים. אבל, אם נדע לשמוח על מסירות הנפש של זולתנו ואף לתמוך בה, ואפילו רק במחשבה! – נוכל ליצור כוח עצום ביחד. אם נוריד את ההתנגדות ונוסיף התחברות (ואפילו רק במחשבה!) נגלה כיצד כל אחד מאתנו הוא חלק חשוב בכוח הזה. אם כל אחד מאתנו ישמח בכוחות הטובים של זולתו אזי כל אחד מאתנו יהיה מאושר וחזק יותר, וגם עם ישראל יזכה, בעזרת ה’, לגאולה השלימה.

[1]   שמות פרק כה פסוק י. וראה שם בפרק כה לגבי שאר הציטוטים.

[2]  שמות פרק לז פסוק א. רש”י מסביר במקום: ויעש בצלאל. לפי שנתן נפשו על המלאכה יותר משאר החכמים נקראת על שמו.

 

הצג עוד

אדיריה פנחס

אין להעתיק או לצלם תכנים ללא אישור בכתב מהמחבר. ניתן לצלם בכמות מוגבלת וסבירה שלא לצורך מסחרי אלא אך ורק לצורך הפצת תורה

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Back to top button