ישראלפרשת שבוע

פרשת “משפטים” – עבדים לבורא עולם

ישראל הם עבדי ה', ובכל אופן הם לא עבדים לעבדים. האדם צריך לכוונן את רצונו לרצונו של בורא עולם.

ישראל הם עבדי ה’, ובכל אופן הם לא עבדים לעבדים. האדם צריך לכוונן את רצונו לרצונו של בורא עולם.

בעשרת הדברות נאמר: “אָֽנֹכִ֖י֙ ה’ אֱ-לֹהֶ֑֔יךָ אֲשֶׁ֧ר הוֹצֵאתִ֛יךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֣ית עֲבָדִ֑ים[1]. ורבותינו פירשו[2] שהכוונה בהוצאה מבית עבדים היא שעם ישראל היו עבדים לפרעה מלך מצרים. והוסיפו שאין מקום לפרש שעם ישראל היו עבדים לעבדים (של פרעה מלך מצרים), וכנראה שזאת בשל מעלתו של עם ישראל, שגם כאשר נגזר עליו שיעבוד וגלות דינו להיות עבד למלך, ולא לעבדים אחרים.

ובפרשת “משפטים” מצאנו עניין דומה. כאשר עבד עברי אמור להשתחרר מעבדותו בתום שש שנות עבדות, ובכל זאת הוא מעדיף להישאר עבד אצל אדונו, אזי דין תורה הוא שאדונו ירצע את אוזנו במרצע “אל הדלת או אל המזוזה”. ורבותינו פירשו[3] שזה מכיוון שהדלת והמזוזה היו עדים במצרים לדבר ה’, שבני ישראל הם עבדים לה’ ולא עבדים לעבדים. אבל, אדם זה מעדיף לקנות לו אדון בשר ודם, בבחינת עבד לעבד, ולכן דינו שהוא ירצע בפני אותם עדים. ומספר חכמים הקשו, שאם כך, אזי העבד היה צריך להירצע כבר בתחילת שנות עבדותו, ולא לקראת סיומן המתוכנן. אלא שכאשר אדם מוכר את עצמו לעבד או שבית דין מוכרים אותו לעבד בשל חובות שיש לו, זה נעשה בכורח הנסיבות, ואין זה נחשב שאותו אדם קונה אדון לעצמו. אבל כאשר חולפות שש שנות עבודה, והוא אמור לצאת לחופשי ולהיות בן חורין, ובכל זאת הוא מעדיף להישאר עבד, אזי זה נחשב כאילו הוא קונה אדון לעצמו.

ומשני מקומות אלו אנו לומדים דבר חשוב.

בני ישראל היו עבדים לפרעה מלך מצרים, ולאחר יציאת מצרים הם הפכו להיות בני חורין. וראינו שביציאת מצרים בני ישראל נקראו עבדי ה’. ומכאן, שבן חורין הוא מי שהוא עבד ה’. ויש להסביר שכאשר אדם משעבד את מעשיו ואת רצונו לבורא עולם אזי אין דבר נעלה וטוב מזה, ומה שלפעמים אדם חושב שהוא נקרא חופשי כאשר הוא עושה מה שמתחשק לו זהו דמיון והטעייה, ואין זה רצונו העמוק והיסודי של האדם. ולכן, אל לאדם לקנות אדון לעצמו, מפני שאז בעל כורחו, הוא משעבד חלק מאישיותו לאדם אחר, ויש מעין “חציצה” בין העבד ובין בורא עולם, ואותו אדון משפיע על רצונו של העבד, בעוד שהאדם צריך לכוונן את רצונו לרצון ה’ בלבד: עשה רצונו כרצונך[4].

[1] שמות פרק כ פסוק ב.

[2] פירש רש”י: מבית עבדים – מבית פרעה שהייתם עבדים לו. או אינו אומר אלא מבית עבדים, שהיו עבדים לעבדים, תלמוד לומר (דברים ז ח) ויפדך מבית עבדים מיד פרעה מלך מצרים, אמור מעתה עבדים למלך היו, ולא עבדים לעבדים.

[3] רש”י (שמות פרק כא פסוק ו): ר’ שמעון היה דורש מקרא זה כמין חומר מה נשתנו דלת ומזוזה מכל כלים שבבית, אמר הקדוש ברוך הוא דלת ומזוזה שהיו עדים במצרים כשפסחתי על המשקוף ועל שתי המזוזות ואמרתי כי לי בני ישראל עבדים, עבדי הם ולא עבדים לעבדים, והלך זה וקנה אדון לעצמו, ירצע בפניהם.

[4] מסכת אבות פרק שני משנה ד.

אדיריה פנחס

אין להעתיק או לצלם תכנים ללא אישור בכתב מהמחבר. ניתן לצלם בכמות מוגבלת וסבירה שלא לצורך מסחרי אלא אך ורק לצורך הפצת תורה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אולי תתעניין במאמר
Close
Back to top button