פרשת שבועצבא

פרשת “לך לך” – חתירה למגע

מלחמתו של אברהם אבינו בארבעת המלכים. משמעות החתירה למגע - לחימה נגד התנגדות. הדלקת "המנוע" בלחימה - בזכות היתרון האמוני, המוסרי והערכי.

להצלחת: בצלאל בן סמדר

להצלחת: הודיה בת סמדר

מלחמתו של אברהם אבינו בארבעת המלכים. משמעות החתירה למגע – לחימה נגד התנגדות. הדלקת “המנוע” בלחימה – בזכות היתרון האמוני, המוסרי והערכי.

 

בפרשת “לך לך”[1] מסופר על כך, שארבעה מלכים חזקים שלטו על חלקים ניכרים של ארץ ישראל, ובכלל זה הם שיעבדו חמשה מלכים, שהיו בארץ ישראל. בשלב מסוים, מרדו אותם חמישה מלכים בארבעת המלכים בניסיון להסיר את עול שלטונם מעל צווארם. לאחר מספר שנים של מרד החליטו ארבעת המלכים לדכא את המרד. הם פלשו לארץ ישראל, הכניעו את חמש המלכויות, ולקחו את רכושם וכן רבים מתושביהם בשבי. בכלל הנשבים היה גם לוט, אחיינו של אברהם אבינו.

כששמע על כך אברהם אבינו הוא לקח את נאמניו ורדף אחר ארבעת המלכים. למרות שלארבעת המלכים היה צבא של אלפי חיילים, ואילו לאברהם אבינו היו רק מאות בודדות של נאמנים, הצליח אברהם אבינו להכות מכה ניצחת את ארבעת המלכים. הוא רדף אחריהם מאיזור חברון עד איזור דמשק שבצפון, היכה את צבאותיהם של ארבעת המלכים והחזיר את כל הרכוש והשבי שנלקחו.

לפני שאברהם אבינו יצא למלחמה נאמר עליו: “וירק את חניכיו”[2]. כלומר, אברהם אבינו זירז את האנשים, שהתחנכו ולמדו ממנו, לצאת למלחמה על ארבעת המלכים. ומה הפירוש המילולי של “וירק”? רש”י מפרש שיש לכך מקבילה בשירת הים: “אריק חרבי”[3]. כאשר אדם שולף את חרבו הוא מרוקן את הנדן מן החרב, ובכל זאת, אנו מייחסים את הריקון אל החרב. וכך גם כאן, פעולת החימוש והזירוז של אנשיו של אברהם אבינו נקראת “וירק”. כלומר, אברהם אבינו זירז את אנשיו באופן כה נפלא עד שהם הגיעו למוכנות שיא – אותה מוכנות ממש שאליה מגיע לוחם, השולף את חרבו לפני המגע עם האויב.

שליפת הנשק מתבצעת, בדרך כלל, בשלב האחרון לפני המגע עם האויב. שליפת הנשק מורה על כך שאנו מוכנים כבר עכשיו לפגוש את האויב ולהיאבק עמו – יש כאן מוכנות שיא. כיום, אנו נאמר ששליפת הנשק מתבצעת, בדרך כלל, בשלב האחרון של החתירה למגע. החתירה למגע הנה התקדמות לעבר האויב כאשר מגמתנו היא מפגש עמו למטרת ניצחון. ויש לשים לב, שהתקדמות זו אינה דווקא הכי מהירה שיש.

כיום מקובל לומר שהאדם, שרץ את המרחק של מאה מטרים הכי מהר, הינו האדם המהיר ביותר בעולם. כל שעליו לעשות הוא לרוץ כמה שיותר מהר מבלי שיש לו התנגדות כלשהיא. אמנם, יש את התנגדות האוויר, אך מקובל להזניח את התנגדות זו. לעומת הריצה, יש את מקצוע השחייה, שבו על השחיין להתקדם כמה שיותר מהר בתוך חומר ממשי, שמתנגד להתקדמותו – מים. ויש, מחוץ למקצועות הספורט, את החפירה בקרקע, שם ההתקדמות הנה אף איטית יותר מפני שהחומר המתנגד הנו צפוף וקשה יותר.

בשפה שלנו ה”חתירה”, במובנה המילולי, מתייחסת להתקדמות במים[4] או בעפר[5] ולא באוויר. ואם כן, מדוע אנו משתמשים בביטוי “חתירה למגע” על מנת לתאר את ההתקדמות לעבר האויב, שנעשית בדרך כלל, בהליכה או בריצה (דרך האוויר)?!

ייתכן שהתשובה היא, שהביטוי “חתירה למגע” רומז לנו, שעלינו להתקדם לעבר האויב למרות כל ההתנגדויות שיש להתקדמות זו.

על אילו התנגדויות מדובר? יש התנגדויות פיזיות – כגון אש האויב, כמות חיילי האויב, תנאי השטח ועוד. ויש גם התנגדויות יותר רוחניות, הנוגעות במצפונם של הלוחמים, אודות הצידוק המוסרי בלחימה ואודות הצידוק המוסרי של הצבא שלנו. כגון החשש שאולי “לא מגיע” לנו (באופן כללי) כל כך לנצח… או אולי “לא מגיע” לי (באופן פרטי) כל כך לנצח…[6]. ובכל זאת, ולמרות כל ההתנגדויות, עלינו לחתור למגע עם האויב על מנת לנצח, ממש כפי שעשה אברהם אבינו.

כפי שראינו, אברהם אבינו זירז את אנשיו עד למוכנות שיא (כדוגמת שליפת נשקים), ורק לאחר מכן פתח במרדף ארוך מחברון עד איזור דמשק. אברהם אבינו חתר למגע במשך כל אותו מסע ארוך. כיצד אפשר לשמור על דריכות כה גבוהה במשך זמן כה ארוך? הרי, בדרך כלל, שולפים את הנשקים רק בשלב האחרון לפני המגע עם האויב?

אפשר אולי ללמוד על ה”מנוע” של אברהם אבינו דווקא מהמקום, שבו נעצר המרדף.

בתורה כתוב שאברהם אבינו סיים את המרדף והמלחמה עם ארבעת המלכים במקום שנקרא “חובה”[7], שנמצא מצפון לדמשק. רש”י מסביר שהשם “חובה” בא בשל העובדה, שדורות רבים לאחר מכן, יכשל באותו מקום עם ישראל בחטא עבודה זרה. ומכיוון שאברהם אבינו חש באופן רוחני את הכישלון של בניו ב”חובה” – התרפו ידיו, ולא היה יותר בכוחו לרדוף אחר ארבעת המלכים. אמנם, מכל מקום, הניצחון היה מוחץ ונפלא, אך הכשל המוסרי והערכי של בניו גרם לאברהם אבינו לרפיון בהשגת “מותרות” הניצחון – מרדף אחר ארבעת המלכים גם בחוץ לארץ והכנעתם המוחלטת.

ומהעובדה שכשל אמוני, מוסרי וערכי גרם לכיבויו של “מנוע ההתקדמות” של אברהם אבינו, אפשר ללמוד שהדלקת “המנוע” נעשתה בזכות יתרונו האמוני, המוסרי והערכי של אברהם אבינו.

אברהם אבינו ראה את העוול, שעשו ארבעת המלכים, בכך שהם שיעבדו את חמשת המלכים. הוא גם הבין שהלקיחה בשבי של לוט אינה מקרית, אלא צעד מלחמה גדול נגד אמונתו של אברהם אבינו[8]. הידיעה של אברהם אבינו באמיתות דרכו ואמונתו בצדקת דרכו נתנה לאברהם אבינו את הכוח לחתור למגע מול ארבעת המלכים במשך מרחק כה גדול, תוך כדי שמירה רציפה על דריכות שיא. וזאת, למרות כל ההתנגדויות שהיו בדבר.

ואלו התנגדויות היו? היה הבדל כמותי גדול מאוד בין צבאו של אברהם אבינו ובין צבאותיהם של ארבעת המלכים[9]. מאות מול אלפים ועשרות אלפים. כמו כן, אברהם אבינו, הציל בין השאר גם את סדום ועמורה, שתושביהם לא נודעו בצדקתם הגדולה…

ובכל זאת, ולמרות הכל, אברהם אבינו מבין שבשקלול הכללי יש כאן מלחמה צודקת, ולכן הוא חותר למגע אל מול כל ההתנגדויות ומנצח.

[1]  ראה בראשית פרק יד.

[2]  בראשית פרק יד פסוק יד.

[3]  שמות פרק טו פסוק ט.

[4]  ראה יונה פרק ב פסוק יג.

[5]  ראה בדברי הימים ב’ פרק לג פסוק יג, ובדברי רבותינו על פסוק זה במסכת סנהדרין דף קג עמוד א.

וראה גם ביחזקאל פרק ח פסוק ח

[6] ויש גם חששות אחרים. וראה באגרת תימן לרמב”ם שכתב, שחלק מאויבינו מעוניינים לנצח אותנו ואת תורתנו באמצעות כח הזרוע, וחלק מאויבינו עושים זאת באמצעות טענות וקושיות על דרכנו. ואלה ואלה לא יצליחו, כפי שאמר הנביא: “כל כלי יוצר עליך לא יצלח וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי וכו’ ” (ישעיה נד,יז). וראה שם בהמשך הדברים, שיש אויבים שעוד הגדילו לעשות מהנ”ל.

[7]  בראשית פרק יד פסוק טו.

[8]  ראה מדרש בראשית רבה פרשה מב,א מב,ז .

[9]  ראה מדרש בראשית רבה פרשה מג,ב.

 

הצג עוד

אדיריה פנחס

אין להעתיק או לצלם תכנים ללא אישור בכתב מהמחבר. ניתן לצלם בכמות מוגבלת וסבירה שלא לצורך מסחרי אלא אך ורק לצורך הפצת תורה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אולי תתעניין במאמר
Close
Back to top button