אמונה ובחירהמידות הנפש ומוסר

פרשת “ויקהל” – נדבה מתוך זריזות ושמחה

מדוע נאמר שהעם הביא די והותר למלאכת המשכן, הרי עדיין חסרו אבני השוהם?! ערך הנדבה לא נמדד רק בכמות ובשווי, אלא גם באיכות ההבאה. ואם מביאים את הנדבה בזריזות ובשמחה - יש לה ערך גבוה הרבה יותר.

להצלחת: מאיר בן רחל וירונה בת ציון ומזל

לרפואת: יוסף בן עזיזה בתוך שאר חולי ישראל

מדוע נאמר שהעם הביא די והותר למלאכת המשכן, הרי עדיין חסרו אבני השוהם?! ערך הנדבה לא נמדד רק בכמות ובשווי, אלא גם באיכות ההבאה. ואם מביאים את הנדבה בזריזות ובשמחה – יש לה ערך גבוה הרבה יותר.

בפרשת “ויקהל” כתוב שהעם נידבו את החומרים לבניית המשכן וכליו ולהכנת בגדי הכהנים. ולבסוף, מובא שהנשיאים הביאו את אבני השוהם ואת אבני המילואים – לצורך האפוד והחושן, וכן עוד דברים נוספים[1]: “והנשִׂאִם הביאו את אבני השהם ואת אבני המלאים…”.

רש”י מבאר מדוע הנשיאים רשומים כאחרונים להבאת הנדבה למלאכת המשכן: אמר רבי נתן מה ראו נשיאים להתנדב בחנוכת המזבח בתחילה, ובמלאכת המשכן לא התנדבו בתחילה, אלא כך אמרו נשיאים: יתנדבו צבור מה שמתנדבין, ומה שמחסרים אנו משלימין אותו. כיון שהשלימו צבור את הכל, שנאמר: והמלאכה היתה דַיָם (שמות לו,ז), אמרו נשיאים: מה עלינו לעשות, הביאו את אבני השהם וגו’, לכך התנדבו בחנוכת המזבח תחילה. ולפי שנתעצלו בתחילה, נחסרה אות משמם “והנשִִׂאִם” כתיב.

כלומר, הנשיאים סברו שהעם ינדב תחילה מה שבכוחו לנדב למלאכת המשכן, ולאחר מכן הם ישלימו את מה שהעם לא יצליח להביא. אולם, בפועל, העם הביא את כל הדרוש. ולכן, הנשיאים הביאו את אבני השוהם. ומכיוון שמלכתחילה הייתה בחינת עצלות במעשיהם של הנשיאים, התורה כתבה את שמם: “והנשאים” – בכתיב חסר (ללא יו”ד).

וצריך לשאול. הרי, מכל מקום העם לא הביא את אבני השוהם, ואם כן מדוע נאמר שהעם השלים את כל מלאכת ההבאה, הרי עדיין חסרו אבני השוהם?! ובאופן דומה, ניתן לשאול, מדוע נאמר שלנשיאים לא נותר להביא דבר למלאכת המשכן, הרי חסרו עדיין אבני השוהם, והנשיאים הם אלה שהשלימו את החסר?!

ניתן לתרץ, שאמנם העם הביא די והותר למלאכת המשכן וכליו, אך עדיין חסרו אבני השוהם לצורך בגדי הכהנים. ואם כן, העם אכן הביא די והותר למלאכת המשכן וכליו, אך לא לצורך בגדי הכהנים, והנשיאים הם אלה שהשלימו את מה שהיה דרוש לצורך הכנת בגדי הכהנים[2].

וניתן להוסיף ולשאול, שהרי בתחילת פרשת “ויקהל”[3] כתוב במפורש שהייתה בקשה מלכתחילה להביא גם אבני שוהם, ואם כן חייבים לומר שהעם אכן לא הביא את כל הדרוש, והנשיאים הם אלה שהשלימו את אבני השוהם. וחוזרת השאלה, אם כן, מדוע נאמר שהעם השלים את כל מלאכת ההבאה?!

ומהיכן הביאו העם את כל הנדבה לצורך מלאכת המשכן? לפני מכת בכורות, העם שאל מהמצרים כלי כסף וכלי זהב ועוד, ומשם היה לעם מה לנדב לצורך בניית המשכן. וכן ממה שנאסף מביזת הים, לאחר שהמצרים טבעו בים סוף. וכל איש שאל מהמצרים כפי מעלתו, והנשיאים שהיו נכבדים שאלו כפי מעלתם, ולכן רק הם שאלו אבני שוהם, ורק ברשותם היו אבני שוהם[4].

ונמצא שהעם אכן הביא והשלים את מה שהוא היה יכול לעשות, ולכן נאמר לגביו[5]: “והמלאכה היתה דַיָם… והותר“. ומכיוון שהעם נידב בזריזות ובשמחה נאמר לגביו שהוא הביא די והותר למרות שעדיין חסרו אבני השוהם. ואילו, לגבי הנשיאים, למרות שהם הביאו דבר שאף אחד אחר לא יכל להביא – אבני שוהם, אבל בשל עצלותם – נחסרה אות משמם ומצוין לגביהם: “והנשִִִֹאִם הביאו”[6]. ונמצא שערך הנדבה לא נמדד רק בשווי הנדבה או במה שמנדבים, אלא גם באיכות ההבאה. ואם מביאים את הנדבה בזריזות ובשמחה – יש לה ערך גבוה הרבה יותר.

[1] שמות פרק לה פסוק כז.

[2] ראה מדרש במדבר רבה פרשה יב,טז.

[3] שמות פרק לה פסוק ט.

[4] פירושי ראב”ע הארוך וה”חזקוני” על ספר שמות פרק לה פסוק כז.

[5] שמות פרק לו פסוק ז.

[6] ראה מדרש במדבר רבה פרשה יב,טז.

הצג עוד

אדיריה פנחס

אין להעתיק או לצלם תכנים ללא אישור בכתב מהמחבר. ניתן לצלם בכמות מוגבלת וסבירה שלא לצורך מסחרי אלא אך ורק לצורך הפצת תורה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אולי תתעניין במאמר
Close
Back to top button