פרשת שבועתשובה ורצון

פרשת השבוע: “נצבים וילך”

החיבור והניגודיות בין פרשות "ניצבים", "וילך". סיפור החזרה בתשובה של רבי שמעון בן לקיש. האם התורה ותשובה מחלישים את כוחותיו של האדם בתחומי חיים אחרים? ריצתו של אחימעץ. עם ישראל מוביל בתחומי חיים רבים. תהליך בעשיית התשובה: קודם "נצבים", ורק אחר כך "וילך".

החיבור והניגודיות בין פרשות “ניצבים”, “וילך”. סיפור החזרה בתשובה של רבי שמעון בן לקיש. האם התורה ותשובה מחלישים את כוחותיו של האדם בתחומי חיים אחרים? ריצתו של אחימעץ. עם ישראל מוביל בתחומי חיים רבים. תהליך בעשיית התשובה: קודם “נצבים”, ורק אחר כך “וילך”.

 

ברוב השנים, פרשות “נצבים-וילך” הן פרשות מחוברות[1]. אך למרות החיבור ביניהן, הן לכאורה מאוד מנוגדות זו לזו – זו פרשת “נצבים” וזו פרשת “וילך”, התייצבות לעומת הליכה.

סדר קריאת פרשות התורה במהלך שבתות השנה מתוכנן כך, שפרשת “נצבים”, בין שהיא מחוברת עם פרשת “וילך” ובין שהיא אינה מחוברת אליה, חלה תמיד בשבת שלפני ראש השנה. וזאת מפני שפרשת “נצבים” עוסקת בתשובה, ובה נמצאת פרשת התשובה המפורסמת[2].

אחד הסיפורים המפורסמים בתלמוד על תשובה הוא הסיפור על רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש[3]. רבי יוחנן, שהיה אדם מאוד יפה, רחץ בנהר הירדן. ריש לקיש, שבאותו זמן היה לסטים (שודד), ראה את רבי יוחנן וקפץ אחריו לירדן. רבי יוחנן מאוד התפעל מקפיצתו של ריש לקיש, והציע לו לנתב את כוחו הגדול לתחום חיובי – לקבלת עול תורה. ריש לקיש אף הוא התפעל מיופיו של רבי יוחנן ואמר לו: יופייך לנשים. ואז, רבי יוחנן הציע לריש לקיש: אם תחזור בתשובה אתן לך את אחותי, שיפה ממני, לאשה. ריש לקיש הסכים להצעתו של רבי יוחנן, ובמשך הזמן, הפך לאחד מגדולי הדור ולתלמידו האהוב של רבי יוחנן.

נחזור לפגישתם של רבי יוחנן וריש לקיש במימי הירדן. בתלמוד מסופר, שכאשר רצה ריש לקיש לחזור לחוף הנהר הוא כבר לא הצליח “לשחזר” את הקפיצה הראשונה והנפלאה שלו לתוך מימי הירדן. הוא לא הצליח לעשות את דרכו חזרה לחוף הנהר באותם כוח ועוצמה, שבהם הוא עשה את דרכו אל תוך הנהר[4]. ומדוע? מפני שכפי שרבי יוחנן הציע לו, הוא ניתב את כוחו לקבלת עול תורה, ודבר זה התיש את כוחו בתחומים אחרים[5].

נדמה שהתשת כוחו של ריש לקיש מהוה את אחד המחסומים שלנו בדרך לתשובה ולהתקדמות רוחנית. פעמים רבות התורה נתפסת כדבר שמדכא או שמגביל את כישרונותיו של האדם, את נטיותיו הטבעיות ואת קשריו החברתיים. כדוגמא, חיזוק באמונה גורר אחריו יותר צניעות, וזה מתבטא הרבה פעמים בתוספות של שכבות לבוש. דבר זה מרתיע הרבה אנשים, ובעיקר נשים. מדוע שבעצם נכסה את יופיינו ומראנו הטבעי? שאלה זו מקבלת משנה תוקף כאשר המתחזק או המתחזקת היו אנשים צנועים גם לפני כן. מדוע שנוסיף כיסויים על מקומות בגוף, שחשיפתם לא נתפסת לנו כדבר בלתי צנוע? דוגמא נוספת לקושי בחיי התורה, היא שמירת ההלכה. גם לאחר שנים רבות של שמירת מצוות תמיד נגלה שיש עוד משהו שאסור לעשות ביום שבת, שלא ידענו עליו. לפעמים, נגלה בדיעבד, שהתנהגות ומעשים טבעיים שלנו התבררו כנוגדים את ההלכה. גילויים שכאלה עשויים לתת לאדם הרגשה שהוא בעצם לא יכול לחיות באופן טבעי לחלוטין ו”לזרום” עם החיים. תמיד יש בדיקה ביחס לכל מעשה שהוא עושה.

תשובה מסוימת לבעיה זו אפשר, אולי, למצוא בריצתו של אחימעץ.

אבשלום, בנו של דוד המלך, מרד באביו ורצה לכבוש את המלוכה. העימות בין השניים הסתיים לבסוף ביער אפרים, שם נלחמו צבאותיהם של דוד המלך ואבשלום אחד בשני. לפני היציאה לקרב, הזהיר דוד המלך את חייליו לבל יפגעו באבשלום, כי אחרי הכול הוא בכל זאת בנו[6]. בסופו של דבר, צבאו של אבשלום הובס, ואבשלום עצמו הומת. עכשיו, צריך לבשר לדוד שתי בשורות. את הבשורה הטובה – הניצחון בקרב, ואת הבשורה הרעה – מותו של אבשלום. לשם כך שלח יואב בן צרויה, שר צבאו של דוד המלך, את הכושי. אחימעץ, בנו של צדוק, הכהן הגדול, התעקש גם הוא לרוץ ולבשר לדוד המלך את בשורת הניצחון. יואב בן צרויה ניסה להניאו מכך, אך אחימעץ שלא הבין שבשורת הניצחון הטובה היא בעצם גם בשורת מות אבשלום הרעה, המשיך להתעקש, ורץ גם הוא אל דוד המלך. במהלך ריצתו, הוא עבר (השיג) את הכושי, והגיע ראשון אל דוד המלך[7].

כיצד הצליח אחימעץ לעבור את הכושי? אפשר להסביר שהרצון האדיר שלו להגיע לדוד המלך וההשתוקקות שלו לבשר לדוד המלך את  הבשורה הטובה, כך לפחות הוא חשב, הם אלה שנתנו לו את הכוח לריצתו הנפלאה. אמנם, יש הסבר, שלפיו אחימעץ רץ בדרך קיצור, אך גם הסבר זה לא גורע מריצתו הנפלאה ומכך שהשיג את הכושי.

כיצד ריצתו של אחימעץ קשורה לתשובה?

אמרנו, שלעיתים התורה נתפסת כמגבילה את האדם, ולפעמים היא לכאורה אכן כזו. ומאידך, העולם מציע לנו אלטרנטיבות קוסמות. עולם הדוגמנות, הזוהר והיופי. חשיפת היופי מקנה עוצמה אדירה, והרבה נשים וגברים בעולם מתפתים לעוצמה זו. עולם הספורט והתחרותיות. אולימפיאדות, אליפויות וקבוצות ספורט, שמרתקות למגרש ולמסך המוני אנשים בעולם. עולם המוזיקה, הקולנוע ועוד.

יש השואלים את עצמם מתי כבר נגיע וניגע בעולמות אלו באותה מידה ובאותה רמה, שעושות זאת אומות העולם? מתי נצליח כמוהם באולימפיאדה? מתי נהיה יפים כמו בעולם? מתי נפיק סרטים ונחבר שירים, שיסחפו את כל העולם? (אין אנו באים דווקא להצדיק את שאלות אלו, אלא להתמודד איתן ולנסות לתת להן מענה תורני. ויש לעיין בהערה 15).

רבי יוחנן אומר לריש לקיש (וכאן אני מנסה למצוא את הרמוז בדברי רבי יוחנן, אם כי ייתכן שצורת הניסוח אינה מדויקת): כל היפות שבעולם?! אחותי ה”דתיה” והצנועה יפה מהן עשרת מונים![8] ובאמת, עשרה קבין של יופי ירדו לעולם ותשעה מהם נטלה ירושלים[9]. ועל יוסף נאמר: “בנות צעדה עלי שור” – שכל בנות מצרים היו מתבוננות ביופיו של יוסף כאשר הוא היה יוצא החוצה[10]. ספורט?! אחימעץ עובר את הכושי ללא שום בעיות. “נפתלי אילה שלחה”[11]. תורה?! “יששכר חמר גרם”[12]. מסחר?! “זבולן לחוף ימים ישכן”[13]. צבא?! “גד גדוד יגודנו”[14].

כלומר, עם ישראל הוא “מספר אחד” (או יכול להיות מספר אחד) בכל תחומי החיים[15] ולא רק בתחום ה”ספר”. החיבור למקורות ולתשובה אינו גורע באמת מכוחנו. אדרבה, הוא מפיח ומחדש בנו כוחות ועוצמות חדשים.

אם כן, מדוע לא תמיד רואים את זה? [16] ומדוע ריש לקיש לא הצליח לשחזר את הקפיצה הנפלאה שלו לאחר שעשה תשובה?

הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ”ל מסביר[17] שזו שאלה של זמן. יש כאן תהליך.

האדם החוזר בתשובה דומה לחולה, שמתחיל את טיפולי ההחלמה שלו. פעמים רבות, טיפולים אלו מכאיבים ומחלישים את כוחו של החולה, אך מטרתם של טיפולים אלו היא טובה – להחליש או להסיר את הקלקולים שבגוף האדם. כאשר החולה שם לנגד עיניו את כל תהליך ההחלמה, הוא מוכן יותר, ואף רוצה, לעבור את מכאובי טיפולי ההחלמה.

וכך גם לגבי התשובה. כאשר האדם רוצה להטיב את דרכיו, עליו לרפאות את נפשו. וכשם שלעיתים רפואת הגוף מכאיבה, כך גם רפואת הנפש עשויה להיות מכאיבה. וכשם שלעיתים ההחלמה הגופנית אורכת זמן, כך גם רפואת הנפש עשויה לארוך זמן. וכשם שלעיתים רפואת הגוף מחלישה את כוחו של הגוף, כך גם רפואת הנפש עשויה להחליש את כוחות הנפש. וכשם שבסופו של דבר מטרתה של רפואת הגוף היא לחזק ולהבריא את האדם, כך גם מטרתה של רפואת הנפש (התשובה) היא לחזק ולהבריא את האדם. וכשם שכדי להבריא ממחלות הגוף צריך לעיתים להיעזר ברופא, כך גם כדי להבריא ממחלות הנפש צריך להיעזר ברופא. כאשר אנו מבינים, נכנסים ועוברים את תהליך התשובה בצורה נכונה אנו יוצאים מחוזקים וטובים יותר, בין בגוף ובין בנפש.

אפשר לראות (וגם לעשות) תהליך של תשובה בחודשים אלול-תשרי[18].

מראש חודש אלול, התקופה בה אנו מתחילים לומר סליחות, אנו מתחילים להתכופף לפני הקדוש ברוך הוא. אנו ישנים פחות, וממילא עייפים יותר. ולמעשה, המאמץ הפיזי והנפשי של התשובה הולך ומתעצם עם חלוף הימים לקראת ראש השנה, שהרי בראש השנה אנו ניצבים לדין. ולאחר מכן, באים עשרת ימי תשובה, שבהם הסליחות ארוכות יותר ותחושת התשובה גדולה יותר. עד שלבסוף אנו מגיעים לשיא, ביום הכיפורים. אנו לא אוכלים ולא שותים ולא מתרחצים, אלא כל היום מתפללים. ומה אומרים לנו במוצאי יום כיפור? לכו ובנו את הסוכה![19] מדוע? סוכות זהו חג השמחה והטבע. אנו אומרים בכל ימי חג הסוכות את ההלל, שמורה על שמחה. בחג הסוכות אנו “סופרים את הכסף” כי זהו חג האסיף (של הפירות), ומטבע הדברים, אנו שמחים על כך[20]. ומיד לאחר חג הסוכות מגיע חג שמיני עצרת – חג השמחה, חג שמחת תורה.

ימי התשובה הם אלו שעושים אותנו מסוגלים להגיע לפרץ השמחה הטבעית, שבימי חג סוכות. בלעדי זה – אין את זה. קודם “נצבים”, ורק אחר כך “וילך”[21].

ובעינינו, אנו רואים בדורנו, שעם ישראל עשוי להיות “מספר אחד” בתחומי חיים רבים. והחיבור שלנו למקורותינו אינו גורע באמת מכוחנו. אדרבה, הוא מפיח ומחדש בנו כוחות ועוצמות חדשים. לאחר תקופת הגלות הארוכה, עם ישראל שב לארץ, מפריח את שממת הארץ ובונה אותה. וכעת עם ישראל משגשג ומתקדם בתחומים רבים: תורניים, מוסריים, ביטחוניים, חקלאיים, אומנותיים וטכנולוגיים. ומכל העולם באים ללמוד מעם ישראל בנושאים הללו ובעוד נושאים. כפי דברי הנביא: “והלכו גוים לאורך ומלכים לנגה זרחך”[22].

 

[1]    כלומר, שקוראים את שתי פרשות אלו באותה השבת. אולם לפעמים, כגון בשנים מעוברות, קורה שכל פרשה נקראת בשבת נפרדת. וראה שלחן ערוך אורח חיים סימן תכח סעיף ד, ובפירוש בעל הטורים בתחילת פרשת “וילך”.

[2]    ספר דברים פרק ל. וראה שלחן ערוך אורח חיים סימן תכח סעיף ד, ואשל אברהם אות ה בשם הלבוש. וראה במחצית השקל בשם התוספות (מסכת מגילה דף לא עמוד ב, ובמסכת בבא בתרא דף פח עמוד ב) שבאר שפרשת “נצבים” באה לפני ראש השנה על מנת להפסיק בין קללות שבפרשת “כי תבוא” ובין ראש השנה. וביאורינו בהמשך המאמר ל”נצבים” עולה בקנה אחד גם על פי ביאור זה.

[3]    ראה מסכת בבא מציעא דף פד עמוד א, וברש”י שם.

[4]    כמובן שיותר קל לקפוץ אל המים מאשר לקפוץ מן המים אל היבשה. מכל מקום, נראה שהתלמוד התכוון לומר לנו שכוחו ועוצמתו של ריש לקיש פחתו לאחר שהוא קיבל על עצמו לחזור בתשובה.

[5]    ראה רש”י ומהרש”א חידושי אגדות שם.

[6]     שמואל ב’ פרק יח פסוק ה.

[7]     פסוק כג.

[8]     כאן יש אולי תשובה למספר שאלות (לכאורה). מדוע רבי יוחנן פעל להחזיר בתשובה את ריש לקיש דווקא על ידי נישואין עם אחותו? מדוע ראה רבי יוחנן צורך להדגיש, שאחותו יותר יפה ממנו? ומה עניין יופיים של רבי יוחנן ואחותו, שמודגשים בגמרא, לעניין התשובה?

[9]     מסכת קידושין דף מט עמוד א.

[10]    בראשית פרק מט פסוק כג, ובפירוש רש”י שם.

[11]   שם פסוק כא.

[12]   שם פסוק יד.

[13]   שם פסוק יג.

[14]   שם פסוק יט.

[15]   ראה מידות הראיה, יראה פיסקה ד. ויש להדגיש ש”תלמוד תורה כנגד כולם” (מסכת פאה פרק א משנה א). וכאשר עם ישראל הוא “מספר אחד” בתחומי החיים השונים אין זה למען הנאות ותאוות החיים, אלא לשם שמים.

[16]   וראה בסוף המאמר, שהרבה פעמים – אכן רואים את זה.

[17]   אורות התשובה פרק ח פסקה א, ופרק ט פסקה ד.

[18]   אורות התשובה פרק ט פסקה י.

[19]   ראה רמ”א אורח חיים סימן תרכד סעיף ה וסימן תרכה סעיף א.

[20]    דברים ברוח זו שמעתי מפי הרב מרדכי אילון.

[21]    על פניו, נראה שהקשר שהבאנו במאמר זה בין “נצבים” ובין “וילך” הוא רק קשר מליצי, וודאי שיש לעיין ולמצוא גם את הקשר המהותי.

[22]   ישעיהו פרק ס פסוק ג. הקטע האחרון נכתב על פי דבריו של הרב ארז שחר.

הצג עוד

אדיריה פנחס

אין להעתיק או לצלם תכנים ללא אישור בכתב מהמחבר. ניתן לצלם בכמות מוגבלת וסבירה שלא לצורך מסחרי אלא אך ורק לצורך הפצת תורה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Back to top button