אמונה ובחירה

פרשת “בהר” – ביטחון

האם לאחר ההבטחה המפורשת בתורה, שתהיה ברכה בשנה השישית, יש עוד מקום לשאלה כיצד נוכל להתפרנס בשנת השמיטה?!

לרפואת: הרבנית מרת פייגא צפורה בת הדסה בתוך שאר חולי ישראל

לרפואת: אברהם אלברטו בן מרים בתוך שאר חולי ישראל

האם לאחר ההבטחה המפורשת בתורה, שתהיה ברכה בשנה השישית, יש עוד מקום לשאלה כיצד נוכל להתפרנס בשנת השמיטה?!

 

בשנות השמיטה והיובל אסורות עבודת הקרקע, כגון זריעה, קצירה, זמירה ובצירה. ואם כן, כיצד יתפרנס האדם בשנים אלו?
התורה מתייחסת לשאלה זו[1], ומבטיחה באופן מפורש שתהיה ברכה בתבואה של השנה השישית כך שהיא תספיק לשומרי השמיטה עד שיגיע מועד קצירת התבואה, שגדלה בשנה השמינית.

ולאחר שקראנו את ההבטחה המפורשת הזו, האם יש עדיין מקום לשאלה כיצד יתפרנסו שומרי השמיטה לאורך הדורות? או שהתורה מפרטת שאלה, שעשויה להישאל רק לפני קיום שנת השמיטה הראשונה, אבל לאחר מתן התשובה ולאחר שחלפה לה שנת השמיטה הראשונה – אזי אין יותר מקום לשאלות בנושא זה?

ויש לציין שהתורה מבטיחה מתן שכר (ברכה בשנה השישית) עוד לפני קיום המצווה (בשנה השביעית), ואם האדם יראה בעין את שכרו עוד טרם שנת השמיטה אזי לכאורה כבר אין עוד יותר מקום לספיקות[2].

ויש לומר שעדיין יש ניסיון, ועדיין ייתכן שיעלו שאלות בנוגע לפרנסה בשנת השמיטה.
יש להבחין בין שני סוגי שאלות[3]. יש שאלה כיצד נתפרנס בשנת השמיטה, שבאה על מנת לשלול את קיום מצוות השמיטה, ואשר נובעת מחוסר ביטחון ומחוסר אמונה. ויש שאלה כיצד נתפרנס בשנת השמיטה, שבאה מתוך כוונה כנה לדעת כיצד קיום מצוות השמיטה אינו סותר את צורכי האדם הבסיסיים. אנו רוצים לקיים את שנת השמיטה ומוכנים לכך, אבל אנו זקוקים להדרכה לגבי אופן היישום. ונמצא שגם אצל מי שיש לו ביטחון בדברי התורה, עשויה להתעורר שאלה כיצד ניתן לקיים בפועל את דיני השמיטה, בנסיבות המאפיינות את המציאות שבכל דור ודור.

הסבר נוסף[4]. אמנם, יש ברכה בשנה השישית, אבל הברכה אינה מתבטאת בכמות כפולה או משולשת של תבואה, באופן שהברכה נראית ממש לעין והיא מוחשית. אלא, הברכה היא סמויה, באופן שיש כמות רגילה של תבואה בשנה השישית, אלא שיש בה ברכה סמויה, שהיא תספיק למשך שלוש שנים. אדם בעל עיניים גשמיות לא יבחין בברכה שהתרחשה גם לאחר חלוף השנה השישית, ולכן הוא עשוי לשאול כיצד הוא יתפרנס בשנת השמיטה.

ולפעמים, דווקא מהראיה הגשמית ניתן לשאוב ביטחון. לא מעט פעמים במהלך חייו של אדם הוא מתקדם מבחינה כלכלית, ורוכש דירה חדשה, רכב חדש או רכוש נוסף. ולאחר שהוא התקדם, הוא עשוי להתבונן לאחור ולא להבין כיצד הוא הסתדר, קודם לכן, בתנאים הרבה פחות טובים. אחת התשובות היא שהאדם יכול להסתדר גם עם מעט מאוד, אלא שלעיתים התאווה והקנאה גורמות לו לא להסתפק במועט. על פי זה אפשר להסביר שבשנה השישית עשויה להיות כמות תבואה כמו בשאר השנים, אלא שהיא תספיק לשלוש שנים אם לאדם תהיה עין טובה, ולא עין צרה. וכיצד ייתכן שתבואה של שנה אחת תספיק לשלוש שנים?! ייתכן! כפי שהרבה פעמים האדם מסתפק במועט, ורק לאחר שנים הוא מתקדם לעבר רמת חיים טובה יותר, ואז הוא שוכח כיצד הוא הסתפק במועט. פשוט, דרושות עיניים מתאימות וטובות.

[1] ויקרא פרק כה פסוקים כ-כא: “וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעת הן לא נזרע ולא נאסף את תבואתנו” : “וצויתי את ברכתי לכם בשנה הששית ועשת את התבואה לשלש השנים”.

[2] ראה בספר “מקור חיים” חלק חמישי לרב חיים דוד הלוי זצ”ל, שהתייחס לסוגיות אלו.

[3] ראה פירוש אור החיים הקדוש על ספר ויקרא פרק כה פסוק כ. ובפירוש הנפלא מבואר שהדברים רמוזים בפסוקי התורה:
“וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעת הן לא נזרע ולא נאסף את תבואתנו”. “הן – לא נזרע ולא נאסף את תבואתנו”, אנו מקבלים (“הן”) עלינו את דיני השמיטה בכל אופן, אלא שיש שאלה מה נאכל.

[4] ראה פירוש אור החיים הקדוש על ספר ויקרא פרק כה פסוק כא.

 

אדיריה פנחס

אין להעתיק או לצלם תכנים ללא אישור בכתב מהמחבר. ניתן לצלם בכמות מוגבלת וסבירה שלא לצורך מסחרי אלא אך ורק לצורך הפצת תורה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אולי תתעניין במאמר
Close
Back to top button