לרפואת: רות בת שרה גולדה בתוך שאר חולי ישראל. לרפואת אורין בן לימור, רניאל בן מזל, שמואל בן רחל, אפרים בן רחל ור' אייל מנשה בן סולטנה בתוך שאר חולי ישראל.
לעילוי נשמת: כרים בן מוזלי, ישעיהו בן טובה, אהרון (אריק) ז"ל בן רחמים, שרון רפאל (רפי) עמר ז"ל, יגאל בן מרימה ז"ל חיים ז"ל בן עליזה, מורי צפניה שלום בן רבי שמעון סאלם זצ"ל
לאחר חטא האכילה מפרי עץ הדעת בורא עולם שאל את האדם: "… המִן העץ אשר צִוִיתִיך לבלתי אכל ממנו אכלת"[1]. האדם היה צריך לכאורה להשיב בחיוב, אבל הוא השיב: "האשה אשר נָתַתָּה עִמָּדִי הִוא נתנה לי מִן העץ ואֹכֵל"[2]. ואמנם, בורא עולם פנה בעקבות כך לאשה ושאל אותה: "מה זֹאת עָשִית", והאשה השיבה: "הנחש השִּיאַנִי ואֹכֵל"[3].
לאדם ולאשתו היו תירוצים לחטא האכילה מעץ הדעת, אך הם היו קלושים וחלשים[4]. נכון, האשה נתנה לאדם לאכול מעץ הדעת, והוא לא יזם זאת מעצמו, אולם היה עליו לשמוע רק לבורא עולם, ולא לאשתו. ובמקום לפנות בתלונה כלפי בורא עולם: "האשה אשר נָתַתָּה עִמָּדִי", האדם היה צריך להודות על מעשהו. אמנם, הנחש פיתה את חוה, אבל היא הייתה צריכה להקשיב ולעשות רק את מה שבורא עולם אמר, ולא להקשיב לשום נברא.
האם יש מישהו או משהו בעולם, ששייך להקשיב לו יותר מבורא עולם?! חשוב לקחת את מסר ברור זה לחיי היום יום, ובפרט כאשר יש התמודדויות, בהן קיים חשש להיגרר לאמירה או לעשייה של מעשים לא טובים, שאז עלינו לזכור שאין תירוצים טובים, ועלינו לשמוע רק לבורא עולם!
[1] בראשית פרק ג פסוק יא
[2] פסוק יב
[3] פסוק יג
[4] פירוש רמב"ן על פסוק יב, פירוש רד"ק על פסוק יד
